"במרס 2007 הציג בפנַי ראש המוסד מידע, שרק לעיתים נדירות הוצג כמותו בפני ראש הממשלה. ידעתי שמאז ועד אינני יודע מתי, סדר היום הקיומי של ישראל לא יהיה אותו הדבר. ואז, בערך ב-06:45, דפיקה על הדלת ואני אומר: לא להיכנס. הדלת נפתחת ונכנס ראש מערך ההסברה שלי ואומר, שבעוד חצי שעה ערוץ 2 ישדר משהו שקשור לחקירה של בנק לאומי והם מבקשים את התגובה שלנו. אמרתי: לא מעניין אותי, תצא ותסגור את הדלת, שאף אחד לא ייכנס".
כך תיאר (יום ה', 2.6.11) ראש הממשלה לשעבר,
אהוד אולמרט, את מצבו בזמן החקירות נגדו. הוא הציג מקרה זה כדוגמה לקשיים שיצרו החקירות בתיפקודו כראש הממשלה, לנוכח ההתלבטות כיצד לתמרן בין הנושאים. קודם לכן אמר אולמרט, כי החליט להעניק זכות קדימה מוחלטת לענייני המדינה על חשבון ענייניו האישיים, וכך נהג גם כאשר הסתבר שלקה בסרטן הערמונית.
לאורך עדותו תיאר אולמרט את האירועים המרכזיים שהתרחשו בזמן כהונתו כראש הממשלה, בעיקר בענייני חוץ וביטחון, במטרה להציג את סוג ההחלטות שהיה עליו לקבל בעודו מתמודד עם החקירות נגדו והפרסומים עליהן.
"חמישה-שישה דוחות בשנה, במין פרץ התלהבות"
במרס 2007 התפרסם דוח
מבקר המדינה בנוגע לפרויקט התיירות מצפון לאילת בו היה אולמרט מעורב. על כך אמר: "אני די הרבה שנים בתפקידים ציבוריים, ואני לא זוכר מתי מבקר המדינה בחר לפרסם בשנה אחת חמישה-שישה דוחות על אדם אחד, במין פרץ של התלהבות כזו.
"לראש הממשלה יש חובות כמו כל אזרח, אבל כשאתה מסתכל על השקלול הכולל של האינטרס הציבורי, אתה צריך לומר: יש מקומות שצריך לנהוג יותר בזהירות. אני לא אומר שלא צריך לבדוק, אבל למה לפרסם כל שבועיים? מדובר במישהו שבכל זאת איזשהו עול כבד מוטל על הכתפיים שלו, שנוגע לכל הציבור. אני חושב שזה בלתי נסבל".
השופט
יעקב צבן שאל את אולמרט האם המבקר
מיכה לינדנשטראוס פעל נגדו בכוונה. אולמרט השיב: "אני לא יודע ממה זה נובע. העובדות נמצאות. אני יודע שלא היה לזה תקדים". יצוין, כי בתשובה לשאלה קודמת של צבן על אנשי פרקליטות המדינה, השיב אולמרט בלאו מוחלט לגבי האפשרות שפעלו בזדון.
על הצורה בה נודעה לו פרשת טלנסקי, באפריל 2008, סיפר אולמרט, כי בערב יום השואה ביקש ממנו המפכ"ל לפגוש בדחיפות את ראש אגף החקירות (
יוחנן דנינו, כיום המפכ"ל) למשך שעה בלבד לצורך חקירה. מאחר שעמד להיכנס לישיבת קבינט, שאל אולמרט באמצעות ראש הסגל שלו (
יורם טורבוביץ) את היועץ המשפטי דאז,
מני מזוז, מהי הדחיפות. מזוז השיב, שאינו יודע בדיוק אך הוא אישר למשטרה שעה בלבד.
"באמת אין גבול?! הכל מותר?!"
לדברי אולמרט, סניגורו
אלי זהר הבהיר לדנינו שפרסום של החקירה עלול לטלטל את המדינה בהיותה בתקופה רגישה מאוד, בין היתר ערב ביקורו של הנשיא
ג'ורג' בוש, ולכן יש להקפיד על כך שלא תתפרסם. זהר מסר לאולמרט, כי דנינו אמר שהמשטרה מבינה את הנושא, והמעטים היודעים על החקירה הוחתמו על התחייבות מיוחדת לסודיות "ואין שום סיכוי שמשהו ייצא ואתה יכול להיות רגוע". עוד סוכם, כי אנשי המשטרה יבואו לבית ראש הממשלה בלבוש אזרחי ובמכונית אזרחית.
"לא היה לי זמן לחשוב על מה זה עשוי להיות", אמר אולמרט בתשובה לשאלה האם התכונן לחקירה. "הגעתי הביתה כמה דקות לפני 8 בערב [ב-1.5.2008], הדלקתי את הטלוויזיה ומהדורת החדשות נפתחת בידיעה דרמטית שראש הממשלה ייחקר מחר בביתו". דקות ספורות לאחר הפרסום, אמר אולמרט, התקשר דנינו לזהר ואמר: "עכשיו שזה התפרסם, אין טעם שהשוטרים יבואו בלבוש אזרחי".
למחרת, סיפר אולמרט, קרא בעיתון שהחשד עליו ייחקר הוא קבלת שוחד במזומן מאיש עסקים אמריקני. במקביל סיפרו לו אנשי צוות בית ראש הממשלה, כי המתחם מוקף במצלמות טלוויזיה הערוכות להעביר בשידור חי את הגעת החוקרים. "בדיעבד אני יודע שההדלפה הייתה מדויקת. הרגשתי, יותר מכל, עלבון נורא. הרגשתי כעס, זעם, סוג של בדיקה. הרגשתי עלבון, כי אמרתי: באמת אין גבול?! הכל מותר?! הכל אפשרי?!".
השופט צבן שאל האם רגשות אלו נבעו מהפרת ההתחייבות כלפיו. אולמרט השיב בחיוב, "אבל לא רק על זה. חוסר הגבולות, פריצת כל הסכרים. אני מייצג משהו. החוקרים באו ב-10; ב-12 הייתה לי שיחה עם נשיא ארה"ב, ולא דיברנו על בייסבול ולא על פוטבול, אלא על דברים חשובים ביותר. מצד אחד מוציאים צו איסור פרסום, הכל נפתח לרשת של שמועות. חוסר האחריות והכנסת המדינה לתוך טלטלה כזאת באותם ימים. כל זה לא יכול היה להישמר באיפול מוחלט. זה לא היה יכול להידחות בשלושה שבועות?"
זהר שב ושאל את אולמרט האם לדעתו הדברים נעשו במתכוון. אולמרט השיב: "קודם כל, זה קרה. עורכי דיני לא ידעו [מהם החשדות - א.ל]; מי יכול היה לדעת במה אני נחשד ועל מה מתכוונים לחקור אותי? הדבר הכי חמור שאני יכול לומר הוא איבוד הגבולות. העובדה שמישהו שחתום על התחייבות לסודיות ויש צו איסור פרסום, והוא יכול להוציא את זה - סימן שלא מעניין אותו שום דבר. יש פה מישהו שחושב שהכל מותר לו".
