העליון: הפרה תורמת של זכויות - עילה לפיצוי

הפרה תורמת של זכויות יוצרים עשויה להטיל על המפר חובה לפצות את בעלי הזכויות. כך קובע (יום ב', 20.6.11) בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי. המשנה לנשיאה, אליעזר ריבלין, נדרש לסוגייה במחלוקת בין האוניברסיטה העברית ומפלגת העבודה לבין הוצאת שוקן.

יעקב כהן, שהיה יו"ר תא הסטודנטים "אפיק" המזוהה עם מפלגת העבודה, מכר באוניברסיטה עותקים מצולמים מלאים מהספר "יפן החדשה" שבהוצאת שוקן. כהן הורשע בפלילים בשל מעשה זה ונדון לעבודות לתועלת הציבור. שוקן תבעה את כהן, המפלגה והאוניברסיטה, ובית המשפט המחוזי בירושלים זיכה אותה בפיצוי של 20,000 שקל (40% כהן, 30% המפלגה, 30% האוניברסיטה).

ערעורה של האוניברסיטה לעליון נסב בעיקרו סביב שאלת האחריות התורמת להפרת זכויות יוצרים, שלא זכתה עד כה לפסיקה ישראלית מחייבת.

ההכרה בהפרה - בשל רציונל זכויות היוצרים

ריבלין פותח בהגדרה: "הפרה תורמת בזכות יוצרים, מתייחסת - ככלל - למצב בו גם מי שאינו מפר באופן ישיר זכות יוצרים נמצא אחראי לה, וזאת על-רקע התנהגותו ומעורבותו בנסיבות המקרה. מדובר לרוב בנסיבות בהן גורם אחד אינו מבצע את ההפרה בעצמו, אך הוא מאפשר ומתיר את פעילותו המפרה של גורם אחר, או אף מסייע ומעודד את אותה הפעילות. הוא משמש מעין 'גורם ביניים', בשרשרת ההפרה - בטווח שבין המפר הישיר (מפר 'הקַצה'), לבין בעל הזכות".

לדברי ריבלין, יש מקום להכיר בהפרה כזאת בשל הרציונל העומד בבסיס זכויות היוצרים: הרצון לעודד את היצירה הקולקטיבית והצורך להעניק הגנה פרטית ליוצר על פרי עמלו. הוא מוסיף וקובע שלושה תנאים מצטברים להטלת אחריות בגין הפרה תורמת:

• "קיומה בפועל של הפרה ישירה. דרישה זו נובעת מכך שהטלת האחריות על גורם-הביניים מוצדקת בהינתן פגיעה בפועל בזכות היוצרים. אלא שמקום בו לא נפגעת זכות היוצרים, אין גם הצדקה להכיר באחריות התורמת לכך. על המבקש לטעון לקיומה של הפרה תורמת, להוכיח אפוא כי התקיימה לפחות הפרה ישירה אחת בפועל".

• "מודעותו של גורם-הביניים לביצועה של ההפרה... לא ניתן להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית בלבד, אלא יש לדרוש כי גורם-הביניים ידע בפועל על השימוש המפר שנעשה ביצירה המוגנת".

• "קיומה של תרומה ממשית ומשמעותית לביצוע ההפרה... התרומה לביצוע ההפרה, תיבחן אם כן בהתאם לנסיבות המקרה, ובהתחשב - בין היתר - בפעולותיו של המפר, לרבות פעולות שנקט בכדי לעודד את קיום ההפרה; במידת מעורבותו בשרשרת האירועים שהובילה להפרה; וביכולתו בנסיבות המקרה למנוע באופן אפקטיבי את קיומה של ההפרה תוך נקיטת אמצעים סבירים".

האוניברסיטה לא יכלה למנוע את ההפרה

במקרה הנדון, אומר ריבלין, לא ניתן לקבוע שהתקיים המרכיב השלישי. האוניברסיטה לא עודדה את כהן לבצע את ההפרה, והיא גם לא יכלה למנוע אותה. לדעת ריבלין, "הטלת החובה לפקח באופן הדוק על פעילותם של כל אחד מהתאים הסטודנטיאליים בקמפוס, או כל אחד מהסטודנטים באופן אישי, באופן אשר יאפשר לה אכן למנוע את קיומן של הפרות המתרחשות בתחומה - תעמיס על האוניברסיטה עלות גבוהה מדי. האוניברסיטה תידרש להשקיע משאבים עצומים בכדי למנוע הפרה במצבים כאלה, בכדי לפקח על כל קובץ מפר שסטודנט 'מוריד' מרשת האינטרנט למחשב הפרטי שלו או על כל עלון שמופץ בקמפוס".

לאור זאת פטר ריבלין את האוניברסיטה מתשלום חלקה בפיצוי (6,000 שקל) והטיל אותו על מפלגת העבודה. הוצאת שוקן, שכאמור תקבל 20,000 שקל בלבד, גם חויבה לשלם לאוניברסיטה הוצאות בסך 10,000 שקל.