אגוארו הגיע מאשפתות לצמרת, מה ישמור

"אבל למה? תן לילד לשחק. הוא היה צריך להביא את הילד", רטן חבייר מול המסך במערכת הספורט של "מעריב". זה היה במאי 2006 ומאמן הנבחרת חוסה פקרמן החליט שלא לכלול בסגל שלו את סרחיו אגוארו, ילדון בגיל תיכון שהציג בעונה החולפת יכולת מסחררת במדי אינדפנדיינטה. ליאו מסי בן ה-18 דווקא היה ברשימה, וכך גם קרספו, טבס, סביולה ופלאסיו. וחבייר, כמו רבים מחובבי הכדורגל הארגנטינאי שראו את הצוציק צומח מדי שבוע, הרגיש פספוס.

• 01:15, שידור ישיר ב-5LIVE+: ארגנטינה מול אורוגוואי ברבע גמר הקופה
• באטיסטה: "הלחץ עלינו. צריכים לשחק בסבלנות". לוגאנו: "יש לנו כלים לנצח"

חמש שנים חלפו מאז וכיום נמצא אותו אגוארו על סף השלמת המהפכה הפרטית שלו. מילד שחי באשפתות לסופרסטאר באחד המועדונים הגדולים בעולם. סכומי עתק נזרקים לחלל האוויר, ויכוחים אם עדיף לו לעבור לריאל מדריד, יובנטוס או צ'לסי וחיבור ישיר למשפחה בעלת הייחוס הכי גבוה בכדורגל הארגנטינאי. זאת מהפכה כי "קון" יצא מהמקום הכי רחוק שיש מכל הזוהר הזה ועמד באתגר אחר אתגר, פרץ מחסום אחר מחסום.

סרחיו אגוארו התגלה בוויז'ה איטאטי, אחד החורים הכי עלובים של ארגנטינה. פאבלה עניה מדרום לבואנוס איירס, מבוך מעופש של סמטאות לא סלולות וכ-50 אלף איש שחיים באבטלה ובעוני מחפיר. "ברור שדווקא הוא התגלה שם, הוא היה מאחורי כדור", סיפר בחיוך ל"אס" אדוארדו גונסאלס, שנחשב לאיש שהוציא את הילד לאור. "לא אני גיליתי את קון, אלא אבא שלו", הצטנע. "לפני 15 שנה אימנתי קבוצת בוגרים בה שיחק לאונל, אבא של סרחיו. הוא שיחק טוב ויום אחד הייתה לי איתו שיחה שתפסה אותי. 'הבן שלי משחק נפלא. בוא לראות אותו, סמוך על מה שאני אומר לך'. כשראיתי אותו אמרתי: 'אתה צודק, הוא נולד לשחק כדורגל. שיכנעת אותי'". הילדון היה בורח דרך החלון לשחק עם הנערים בשכונה, רבים מהם גדולים ממנו, וכך הוא השתפר.

כשהיה אגוארו בן 8 הצליח גונסאלס להוציא את הילד מעולם המסכנות והביא אותו לאינדפנדיינטה, אחד המועדון המעוטרים בארגנטינה בפרט ובכדורגל הדרום אמריקאי בכלל. למשפחה נמצא בית צנוע והאבא קיבל רכב. שנתיים לאחר מכן נקלע שוב לאונל למצוקה. החברה בה עבד כנהג פשטה רגל והוא רצה לצאת צפונה בחיפוש אחר פרנסה. אפילו כסף לקחת את בנו לאימונים לא היה לו. במועדון הבינו שאי אפשר לוותר על היהלום הקטן וסידרו לאביו ג'וב כאיש משק. מכאן ואילך קון כבר סחב את כולם למעלה. זה היה השלב הראשון במהפכה, הטיפוס למדרגה בה אפשר לחיות. "אם לא הכדורגל, הייתי היום מת או בכלא", סיפר לאחרונה קרלוס טבס, שיצא בעצמו ממצב דומה.

"כשרוג'רי הפך למאמן אינדפנדיינטה הוא לא הכיר את קון", הסביר גונסאלס באותו ראיון ל"אס". "אמרתי לו: 'בוא תראה את הילד הזה, הוא הולך לפרוץ בענק'. במחלקה הצעירה כולם הכירו אותו, וההורים של הילדים האחרים היו צועקים לילדיהם: 'עצור אותו, שבור אותו'. לא הצליחו לעצור אותו. רוג'רי הגיע לצפות בו והופתע". בגיל 15 וחודש כבר ערך אגוארו את הופעת הבכורה בקבוצת הבוגרים של אינדפנדיינטה במשחק בליגה הבכירה בארגנטינה, בכך שבר את שיאו של דייגו מראדונה, שלימים קיבל אותו בברכה כחתנו. היה זה השלב השני.

בעקבות ההצלחה באינפנדיינטה נרכש אגוארו הצעיר על ידי אתלטיקו תמורת 20 מיליון יורו (על 90 אחוזים מכרטיסו), סכום שיא להעברה מארגנטינה לאירופה. בתוך חמש שנים חצה את רף 100 השערים במדריד ובעונה החולפת הפך לכוכב הבלתי מעורער של הקולצ'ונרוס, שכמעט כרגיל עברו תקופה מאכזבת. יומיים אחרי שהשלים מאיית כיבושים ראשונה בעולם הישן, הודיע כי הוא מתכוון לעזוב את המועדון. גם הוא הבין שכנראה בצד הזה של מדריד אי אפשר להגיע גבוה יותר, והחליט לעלות לשלב השלישי.

מאז אותה הודעה דרמטית מופעלים על אגוארו לחצים אדירים. הוא רוצה לפרוץ לעשירון העליון של הכדורגל העולמי, אוהדי ושחקני אתלטיקו מדברים בגלוי על בוגדנות ומסביב נשמעים עוד ועוד דיווחים על הזדמנויות מפתות. "אני לא ממשיך באתלטי ומנסה כבר לא לחשוב על זה", אמר השבוע בין אימון לאימון. "אני צריך שינוי אווירה. אנגליה? אני מעדיף לא לבלות את העתיד שלי במדינה הזאת". כשנשאל האם לא מפריע לו חוסר הנאמנות שבמעבר אפשרי לריאל, ענה בנחישות: "הקבוצה היחידה אליה אני לא מוכן לעבור היא ראסינג קלוב, היריבה של אינדפנדיינטה. אני רואה את עצמי שחקן בית שלה, לא של אתלטיקו".

בנבחרת קון הוכיח עצמו בכל הזדמנות שניתנה לו. כשישב על הספסל, הביע תמיכה במאמן ואמר שהוא מחכה בסבלנות. "אעמוד לשירות באטיסטה איפה ומתי שיצטרך אותי", הצהיר בממלכתיות. לאתלטיקו מדריד, כך הוא מרגיש, הוא כבר לא חייב כזאת נאמנות. והתצוגות שלו במדים הלאומיים רק מגבירות את הביקוש לשירותיו. כך או כך, אגוארו ישנה אווירה. כשיעשה זאת וישלים את השלב האחרון במהפכה יישאר רק דבר אחד שעדיין יותיר אותו בצל – העובדה שהוא גדל בדור של ליאו מסי. ואם אתה לא נחשב לשחקן הטוב בארצך, איך תהיה הגדול בעולם? בגיל 23, אחרי כמה שיאים ועם הסטנדרטים של מראדונה בבית, הצל של מסי הוא הדבר הכי טוב כדי להשאיר את אגוארו רעב לעוד.