אחת מטענות ההגנה המרכזיות של אהוד אולמרט בפרשת ראשונטורס היא, שסבר שבני משפחתו משתמשים בנקודות שצבר בעת שטסו לחו"ל בשנים 2005-2002. אולם, בדיקת News1 מעלה שורה של תמיהות סביב הסבר זה, ואף מעלה חשש לביצוע עבירות נוספות בפרשה - הן מצד אולמרט והן מצד אנשי ראשונטורס.

מדובר ב-15 נסיעות לחו"ל של עליזה אולמרט בשווי 55,000 דולר; ב-16 טיסות ושדרוגים של אהוד אולמרט בשווי 30,000 דולר; וב-15 נסיעות של ילדיהם ובני זוגם ב-20,000 דולר. כל אלו שולמו מהעודפים שנוצרו בשנים הקודמות מנסיעותיו של אולמרט, כאשר המדינה טענת שהללו נוצרו במתכוון באמצעות מימון כפול מארגונים שונים. לדברי אולמרט, הוא סבר שטיסות אלו מכוסות בנקודות הנוסע המתמיד הרבות שצבר בשנים הקודמות.


מי שילם את רכיב המזומן בכרטיסי הבונוס?


מספר עובדות יסוד לגבי השימוש בנקודות מטילות ספק ראשוני בגירסתו של אולמרט:

• הנקודות אינן מכסות מיסים והיטלים המתווספים למחיר הכרטיס, ואת אלו יש לשלם במזומן. בתקופות מסוימות, יכולים הללו להגיע עד כדי מחצית ממחירו. גם אם נניח שבשנים 2005-2002 הסתכמו ההיטלים והמיסים בלא יותר מ-100 דולר לכרטיס בממוצע, עדיין היה אולמרט אמור לשלם 4,500 דולר במזומן - וזאת לא עשה, גם לגירסתו. הדבר מלמד לכאורה, כי אולמרט אמור היה לדעת שהכרטיסים אינם נרכשים במלואם בנקודות. לעומת זאת, גירסת התביעה - לפיה מדובר היה בניצול עודפים - עונה על קושי זה, שכן העודפים היו שקולים למזומן ויכלו לכסות גם מיסים והיטלים.

• כפי שנאמר במפורש באתר אל-על, "אופן התשלום עבור כרטיסי בונוס הוא: נקודות + תוספת מזומן". גם לאור זאת, לא ייתכן מצב כפי שאולמרט מציג אותו - רכישת כרטיסי טיסה תמורת נקודות בלבד. "כרטיס בונוס" הוא המונח היחיד המשמש את אל-על לצורך תיאור כרטיסים הנרכשים תמורת נקודות.

• אפשרות אחרת היא, שמשרד ראשונטורס שילם את המיסים וההיטלים במקומו של אולמרט. במקרה זה, נשאלת השאלה האם אין לראות בכך קבלת טובות הנאה אסורות בידי אולמרט, והאם אין מקום לפתוח בחקירה נגד מי שנתנו לו (אם נתנו) את אותם אלפי דולרים.

אין "סחר מכר בנקודות" בסוכנויות הנסיעות

• לא ניתן לרכוש כרטיסים בנקודות בכל מועד ולכל יעד. חברות התעופה מקציבות מספר מוגבל של מקומות למימוש בנקודות, ויש שכלל אינן מאפשרות לנצל אותן ליעדים מבוקשים בחודשי השיא. אל-על אומרת בנושא זה: "בימים מסוימים בעונות השיא ובתקופות החגים, לא יוקצו מושבי בונוס". לאור זאת, משמעות גירסתו של אולמרט היא, שכל הטיסות בוצעו בדיוק במועדים וליעדים בהם ניתן היה לנצל את הנקודות. ההסתברות לכך היא נמוכה.

• אולמרט טען, כי ידוע לו שסוכנויות נסיעות מבצעות "סחר מכר בנקודות" ולכן סבר שניתן היה לרכוש כרטיסים כה רבים בהיקף כה גדול, תוך שימוש בנקודות בלבד. לטענה זו אין אחיזה במציאות, שכן הנקודות יכולות לשמש אך ורק לרכישת כרטיסים או שדרוגים בחברה בה נצברו, ובמקצת החברות - כגון אל-על, בה הירבה אולמרט לטוס לדבריו - הן פוקעות לאחר זמן מסוים (שלוש שנים באל-על).

85 טיסות הלוך ושוב לניו-יורק במחלקה ראשונה?


News1 ביצע בדיקה מדגמית של צבירת הנקודות וניצולן באל-על, לפי התנאים הקיימים כיום. אולמרט אמר בעדותו, כי השתדל לטוס באל-על, ולכן זוהי בדיקה רלוונטית. יש להדגיש, כי אין ערובה לכך שאותם תנאים היו קיימים ב-2005-2002, אך הסבירות שהיו קלים יותר שקולה כנגד הסבירות שהיו קשים יותר.

מאחר שבדיון בבית המשפט לא נמסרו פרטים מדויקים על מועדי הטיסות ויעדיהן - הן בעת צבירת הנקודות של אולמרט והן בטיסות ה"שימושים" כפי שמכנה אותן התביעה - החישוב המובא כאן הוא תיאורטי ומדגמי, ומתייחס למחירים ב-28-21 יולי השנה (הגבוהים מן הממוצע, אך נבחרו המחירים הנמוכים ביותר בטווח הימים הללו). ואולם, די בו כדי לעורר שאלות שראוי שייבחנו בידי בית המשפט - הן מבחינת ראיות התביעה והן מבחינת גירסתו של אולמרט.

תחילה: טיסותיה של עליזה אולמרט. כאמור, מדובר ב-15 טיסות בשווי של 55,000 דולר. נתונים אלו מתקבלים מטיסות הלוך ושוב לניו-יורק במחלקת עסקים. לשם כך, יש לצבור באל-על 45,000 נקודות. הללו נצברות ב-45 טיסות הלוך וחזור לניו-יורק במחלקה ראשונה.

ילדיהם של בני הזוג אולמרט טסו, כאמור, 15 פעמים בשווי של 20,000 דולר. הרכב אפשרי הוא 10 טיסות הלוך ושוב ללונדון במחלקת תיירים וחמש טיסות הלוך ושוב לניו-יורק במחלקת תיירים. לכיסוי טיסות אלו, יש לצבור 16,000 נקודות. הללו נצברות ב-16 טיסות הלוך ושוב לניו-יורק במחלקה ראשונה.

לגבי טיסותיו של אולמרט עצמו, החישוב מסובך בהרבה שכן הן כוללות גם נסיעות וגם שדרוגים. מחירו של שדרוג ממחלקת עסקים למחלקה ראשונה בטיסת הלוך ושוב לניו-יורק הוא 4,000 דולר, ואילו טיסת הלוך ושוב ללונדון במחלקת עסקים עולה 1,200 דולר. כחשבון מדגמי, ניתן להגיע להרכב המדובר ב-12 טיסות ללונדון ובארבעה שדרוגים לניו-יורק. הללו מצריכים צבירת 24,400 נקודות - הנצברים ב-24 טיסות הלוך ושוב לניו-יורק במחלקה הראשונה.

בסך-הכל, החישוב המדגמי מביא אותנו לצורך לצבור 85,000 נקודות, דהיינו 85 נסיעות הלוך ושוב לניו-יורק במחלקה ראשונה. מאחר שלוח הטיסות המלא של אולמרט לא התפרסם, לא ניתן לדעת האם אכן ביצע כמות כזאת של טיסות, כך שיכול היה לסבור בתום לב שברשותו די הצורך נקודות כדי לכסות את הנסיעות שבמחלוקת.


17 טיסות בראשונה לא נותנות 15 בעסקים


טענה נוספת של אולמרט הייתה, כי בשנת 2005 לבדה טס לחו"ל 17 פעמים, ברוב הפעמים במחלקה הראשונה. לדבריו, למיטב ידיעתו - די בטיסות אלו כדי לממן 15 טיסות במחלקת עסקים. גם טענה זו מעוררת תמיהות, אפילו אם נניח שכל אותן טיסות היו ליעדים מרוחקים ובמחלקה ראשונה.

ראשית, באותה שנה שימש אולמרט כשר התמ"ת וכמשנה לראש הממשלה, כך שמשרד התמ"ת מימן את נסיעותיו בתפקיד במחלקת עסקים. הנקודות בגין טיסות אלו נזקפו לטובת המדינה, כפי שאמר אולמרט עצמו. עוד אמר, כי השתמש בנקודות שצבר בעבר כדי לשדרג את נסיעותיו במימון התמ"ת ממחלקת עסקים למחלקה ראשונה. ואולם, תמורת שדרוג זה לא צבר נקודות, שכן אין נקודות תמורת שימוש בנקודות. לכן, לפחות ככל שמדובר בטיסות שמימן התמ"ת - לא צבר אולמרט נקודות.

שנית, חזרה לבדיקה המדגמית באל-על מעלה, כי קשה מאוד להגיע למצב בו 17 טיסות בראשונה מקנות די נקודות ל-15 נסיעות בעסקים. טיסה במחלקה ראשונה לניו-יורק (הלוך ושוב) מקנה 1,000 נקודות, בעוד טיסה למערב אירופה במחלקת עסקים (הלוך ושוב) מצריכה 1,800 נקודות. אפילו טיסה ליעדים הקרובים ביותר - יוון ומצרים - מצריכה 1,200 נקודות, דהיינו: יותר מהנקודות הנצברות בטיסה לניו-יורק. מספר הנקודות הגבוה ביותר שניתן לצבור באל-על הוא 1,100 (בטיסה הלוך וחזור ללוס אנג'לס או סאו פאולו) - עדיין פחות מן הנחוץ לטיסה הזולה ביותר במחלקת עסקים.

לפיכך, יש צורך להניח שכל אותן 17 נסיעות אכן היו במחלקה הראשונה ואילו 15 נסיעות הבונוס היו ליעדים קרובים, על-מנת להגיע למצב אותו טען אולמרט. כאמור, בהעדר פירוט מלא של הנסיעות, אין לדעת האם זה המצב.