אהוד אולמרט אומר (א', 24.7.11), כי עו"ד אורי מסר הזהיר אותו מפני קניית הדירה ברחוב כרמיה בירושלים, בנימוק שהעסקה אינה כדאית, בשל נושאים משפטיים מורכבים שהיו קשורים בה. לטענת התובע, עו"ד אורי קורב, אולמרט שילם את שכר טירחתו של מסר בעסקה זו רק באמצע 2006, לאחר שהחלו (בעקבות הפרסומים ב-News1 - א.ל.) בדיקות מבקר המדינה בנושא. אולמרט השיב שאינו זוכר, אך לא היה מצב בו החשבון יצא מיידית לאחר העבודה נשוא השכר.

על-פי נתוני התביעה, נפגשו אולמרט ושולה זקן עם מסר 56 פעמים בשנות כהונתו של אולמרט כשר התמ"ת (2006-2003), חמש פגישות חברתיות, 18 פגישות לטיפול בנושאים משפטיים, 22 פגישות בנוכחות אישים נוספים ועוד, ובסך-הכל - 110 פגישות. אולמרט השיב באומרו, כי המספר אינו נראה לו נכון וכי אינו רוצה להתייחס למספר שאינו מכיר, אם כי נראה לו סביר שמדובר בעשרות פגישות.

אולמרט אישר, כי כאשר שימש כראש ממשלה, היה מזמין מדי פעם את מסר כדי להתייעץ עימו, כשם שהתייעץ עם אחרים. קורב הציג מסמך, לפיו מסר השתתף בהתייעצות בלשכתו בינואר 2009, יום לאחר שהחליף את אריאל שרון כראש הממשלה (בפועל), שעה לפני ישיבת הממשלה בה הועברו רשמית סמכויות ראש הממשלה לידיו. באותה פגישה השתתף היועץ הפוליטי טל זילברשטיין, אשר לדברי אולמרט הציע לסייע לו בחינם כדי לכפר על "הטעות הנוראה שעשה ב-1999", כאשר עמד בראש מטה הבחירות של אהוד ברק.

פגישה ביום בו התמנה אולמרט לרה"מ בפועל

קורב טען, כי מסר היה חבר בצוות של אולמרט שנפגש לעיתים מזומנות. אולמרט השיב, כי לא היה צוות קבוע, אלא היה מזמין אישים שונים להתייעצות בעניינים פוליטיים, והדגיש שלא התייעץ איתם מעולם בענייני מדינה. קורב אמר, כי אולמרט לא הזכיר את אותו צוות כאשר נשאל בחקירותיו ובידי מבקר המדינה על יחסיו עם מסר. אולמרט השיב, כי לא נשאל ספציפית על כך. "מישהו אי פעם יכול לטעון שטשטשתי את היחסים שלי עם אורי מסר? הודעתי חד-משמעית שהוא האיש שטיפל בכל ענייני הכספיים. אני חשפתי את זה לאוויר העולם עוד לפני שזה הועלה נגדי", הוסיף.

לדברי קורב, אולמרט הסכים להודות רק שהוא ומסר היו חברים, ושלל ביטויים כגון "חברים קרובים". אולמרט השיב, כי גם את המילה "חבר" הוא לא אומר על כל אדם. "היה לי חבר קרוב, טומי לפיד, שהיה חבר קרוב ואני עדיין מבכה את מותו. היה לי עוד חבר קרוב, שהוא כבר לא חבר שלי" - רמז לדן מרגלית. לדברי אולמרט, רעייתו עליזה ודידי לחמן-מסר לא היו מיודדות, ובני הזוג לא נפגשו זה בביתו של זה.

קורב האריך בשאלת היחסים בין אולמרט למסר, כבסיס לפרק בכתב האישום העוסק במרכז ההשקעות. בפרק זה מואשם אולמרט בכך שפעל בניגוד עניינים, כאשר השתתף בישיבות שנגעו ליזמים שייצג מסר.

על-פי עדותו של עו"ד תומר מוסקוביץ, שהיה היועץ המשפטי של משרד התמ"ת, הוא לא ידע שמסר מייצג באותו זמן את אולמרט, ושאם היה יודע זאת - לא היה מאפשר למסר להשתתף בישיבות במשרד. לדברי אולמרט, הוא הסתמך על פסיקת בג"ץ, לפיה יש להבחין בין חברות עם המייצג לבין חברות עם המיוצג. "מעולם, אפילו לא פעם אחת, מוסקוביץ לא פנה אלי ולא שאל שום שאלה ולא אמר מילה, למרות שראה את מסר בישיבות בענייני המשרד", הוסיף אולמרט. "לא שמעתי ממנו אף איוושה, אף רשרוש של סקרנות".

"היועץ המשפטי למשרד תקע סכין בגבי"

אולמרט האשים את מוסקוביץ בכך שתקע סכין בגבו, לאחר שהתלונן בפני לשכת היועץ המשפטי לממשלה על כך שמנהל מרכז ההשקעות, שמואל מרדכי, פוטר לכאורה מסיבות פוליטיות. לדבריו, בעיניו זו התנהגות שאינה ראויה במשרד ממשלתי. קורב שאל אותו האם העלה האשמה זו כדי להסביר את עדותו של מוסקוביץ נגדו, אך אולמרט סירב להשיב. לדברי אולמרט, הוא לא היה צריך לדווח למוסקוביץ על טיפולו השוטף של מסר בענייניו.

לדברי אולמרט, בכל הנושאים - פרט ליוזמה להקמת מפעל הסיליקט בדימונה - המליץ הצוות המקצועי של משרד התמ"ת בניגוד לעמדה שביקש מסר, והוא אימץ המלצות אלו. לגבי הסיליקט אמר אולמרט, כי עד היום אינו מבין מדוע "טרטרו את המסכן הזה" שרצה להקים את המפעל, עד שהוא עצמו התערב מכוח אחריותו כשר.