אהוד אולמרט לא שילם, בין יוני 1996 ליוני 1998, סכומים משמעותיים לעו"ד משה ישראל וליחצ"ן רוני רימון. כך עולה, בניגוד לטענתו של אולמרט בעדותו, מבדיקת News1 במסמכים שהוגשו לבית המשפט.

ביולי 1997 הופקדו בחשבונו של אולמרט בבנק הפועלים 140,000 שקל שהעביר משה טלנסקי, ואילו בפברואר 1998 הופקדו בו 100,000 דולר שהעניק לו ג'ו אלמליח. התביעה טוענת, כי מדובר היה במתנות פרטיות פסולות שנועדו לסייע לאולמרט לכסות את יתרת החובה התמידית בחשבונו, ואילו אולמרט טען שמדובר היה בתרומות לגיטימיות למימון הגנתו במשפט החשבוניות בליכוד (בו זוכה).

ישראל היה סניגורו של אולמרט באותו משפט, לצידו של עו"ד יגאל ארנון, ואילו רימון העניק לו באותה עת שירותי יחסי ציבור. אולמרט פתח חשבון מיוחד למימון הגנתו באותו משפט, שלדבריו עלתה מיליון דולר, אך כאמור - שני הסכומים הללו נכנסו לחשבון העו"ש הפרטי שלו.

התובע, אורי קורב, טען בחקירתו הנגדית של אולמרט, כי הטענה לפיה סכומים אלו נכנסו כדי לכסות את הוצאות משפט החשבוניות, הן טענות חדשות שלא העלה בחקירותיו במשטרה. אולמרט השיב, כי שכח שישראל ייצג אותו ושרימון סייע לו, ולכן לא אמר בחקירתו שסכומים אלו נועדו לתשלום לשניהם, אלא העלה את האפשרות שהתשלום מאלמליח הוא תמורת תמונות של רעייתו עליזה. עוד אמר, כי בבדיקה עם ישראל הסתבר לו, שאין ברשותו החשבוניות מאותה תקופה.

על-מנת לבדוק טענה זו, הוציא בית המשפט המחוזי בירושלים, לבקשת המדינה, צו לגילוי כל התנועות בחשבון העו"ש של אולמרט בבנק הפועלים בין יוני 1996 ליוני 1998. כמו-כן נבדק האם היו לו חשבונות עו"ש בבנקים אחרים, אשר ייתכן שמהם שולמו הכספים לישראל ורימון. המסמכים הוגשו לבית המשפט בשבוע שעבר, והתברר שאין בהם כל תיעוד להוצאות המתקרבות לסכומים עליהם דיבר אולמרט.

בשל התנגדות ההגנה, לא התאפשר לתביעה לחקור את אולמרט על מסמכים אלו בחקירתו הנגדית, אך ברור שהנושא יידון בסיכומיהם של שני הצדדים. העדר התיעוד לתשלומים לישראל ולרימון, משמיט לכאורה את הקרקע מתחת ל"אליבי הממוסמך" של אולמרט בנוגע לטיב הכספים שקיבל מטלנסקי ואלמליח, ומחזק את ראיות התביעה בדבר אופיים הפסול של יחסיו עם השניים.