בג"ץ דחה (ב', 8.8.11) את עתירת המועצה האיזורית אשכול ועותרים נוספים באזור עוטף עזה, אשר ביקשה לחייב את המדינה לפרוס בתחומה את מערכת "כיפת ברזל" להגנה מפני רקטות הנורות מרצועת עזה.
העתירה הסתמכה על החלטת הממשלה מפברואר 2008, לפיה הבתים בטווח של עד 4.5 ק"מ מקו הגבול עם הרצועה ימוגנו, ובה צוין גם שמרחק זה מביא בחשבון את טווח ההגנה של "כיפת ברזל". העותרים טענו, כי מדובר בשני חלקים שאין להפריד ביניהם, ולפיכך יש לפרוס בשטחם את המערכת, או לחלופין לחייב את המדינה למגן גם את בתיהם.
השופט
עוזי פוגלמן פותח בקובעו, כי לא ניתנה לעותרים
הבטחה שלטונית בדבר פריסת המערכת או מיגון הבתים, שכן החלטת ממשלה זו היא רק הצהרת כוונות. עוד הוא מציין, כי מדובר בהחלטה מקצועית שהתקבלה על סמך חוות דעתם של הגורמים המומחים לדבר, ולכן הממשלה יכולה לשנות אותה בהתאם לנסיבות המשתנות בשטח.
פוגלמן דחה גם את הטענות לפיהן ההחלטה אינה סבירה ואינה מידתית. הוא מדגיש, כי מדובר בהחלטה לה יש משמעויות צבאיות, מדיניות, תקציביות ואחרות, ו"מן הראוי שההכרעה בהן תיוותר בידיו של הגורם האמון על שקילת שיקולים מסוג זה". עוד הוא אומר, כי כבר נפסק ששיקולים תקציביים אינם בגדר שיקולים זרים בעת קבלת החלטות צבאיות וביטחוניות, ומוסיף:
"ההחלטה על אופן חלוקת 'העוגה התקציבית' היא, במידה רבה, ההחלטה המרכזית העומדת בפני הממשלה הנבחרת. משכך, מן הראוי שייוותר לממשלה מרחב תמרון רחב במיוחד בהתוויית המדיניות שעל בסיסה נבחרה ובהקצאת המשאבים הנדרשים לכך, כפועל יוצא".
לגופם של דברים ממשיך פוגלמן וקובע, כי החלטת הממשלה סבירה ומבדילה בצורה ראויה בין היישובים הסמוכים ביותר לקו הגבול לבין אלו המרוחקים יותר. הראשונים נתונים גם לסכנת ירי בכינון ישיר, ולתושביהם אין די זמן למצוא מקלט למעט בשטחים הממוגנים בבתיהם. זאת, לעומת התושבים המתגוררים במרחק רב יותר מן הגבול, ובמיוחד לנוכח העובדה שחלקים נרחבים מן המדינה חשופים כיום לירי הטילים מרצועת עזה.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
