המדינה תשלם 870,000 שקל בשל הרג אחרי "חומת מגן"

המדינה תשלם פיצוי של 720,000 שקל ושכר טירחת עורך דין של 150,000 שקל למשפחתו של הנער פארס ענאד זבן, שנורה בידי חיילי צה"ל בג'נין לאחר מבצע "חומת מגן". כך קבע (7.8.11) בית המשפט המחוזי בירושלים.

השופטים מרים מזרחי ויורם נועם דחו את ערעורה של המדינה על פסק דינו של משה ברעם (אז בבית משפט השלום בירושלים וכיום במחוזי), הן על עצם חיובה בתשלום והן על גובה הסכום. המדינה טענה, כי מדובר בתביעה שקרית, שכן אירוע שכזה מעולם לא התרחש, ולחלופין - יש להעניק לה חסינות בגין פעולה מלחמתית.

מזרחי ונועם קבעו, כי פסק דינו של ברעם מבוסס על ממצאים עובדתיים, בהם לא נוטה ערכאת הערעור להתערב. בין היתר נקבע, כי יש לתת אמון בעדויותיהם של עדי התובעים, גם במקום בו התגלו סתירות מהותיות בין גרסאותיהם. עוד קבע בית המשפט, כי לא הוכח שחיילי צה"ל היו נתונים בסכנת חיים שתצדיק את הירי הנטען, למרות ההפגנות ויידויי האבנים שהתרחשו אז.

מזרחי ונועם קבעו: "הראיות שהביאה המערערת התבססו בעיקר על רישומים ביומן המבצעים, וליתר דיוק - העדר דיווח על ירי ביומן המבצעים; אך אין בראיות שהציגה כדי להפריך את עדות בעל המכולת ויתר הראיות לגבי מועד האירוע ונסיבות התרחשותו. משכך, לא קמה עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא; וכפועל יוצא - לא עלה בידי המערערת להוכיח כי הירי נעשה בנסיבות של התפרעות שחשפה את חיילי צה"ל לסיכון שהצדיק ירי לעבר המתקהלים, או בנסיבות שיש בהן משום פעולה מלחמתית הפוטרת את המדינה מאחריות בנזיקין".

עוד אומרים שופטי המחוזי: "סברנו תחילה, כי יש ליתן משקל של ממש לטענה לפיה הובהר שהגירסה עליה ביקשו המשיבים להישען הייתה שקרית, בהציגה את האירוע כרצח בדם קר של ילד, כאשר בית משפט קמא קבע שהירי נעשה בנסיבות של התפרעות. על-פי טענות המערערת, במצב דברים זה, מן הראוי היה אף לדחות את התביעה.

"ואולם, בסופו של דבר, הגענו למסקנה כי בנסיבות בהן גם הגירסה שהציגה המערערת, לפיה לא היה כל ירי נדחתה, לא יהא זה ראוי לעשות שימוש בשיקול האמור לחובת המשיבים. כמו-כן, בסופו של דבר, המשיבים אינם 'אשמים' בהצגת גרסה כוזבת כלשהי, שכן המנוח הלך לבית עולמו, ואביו לא נכח בעת האירוע אלא שמע עליו מפיו של בנו הצעיר שהיה כבן שמונה בעת האירוע".

השופט נועם סולברג, בדעת מיעוט, סבר שיש לקבל את הערעור. הוא מותח ביקורת נדירה בחריפותה על ברעם, שכאמור מכהן כיום לצידו: "הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית משפט קמא אינם מעוגנים בחומר הראיות שהיה לפניו. גם לאור ממצאי המהימנות שקבע בית משפט קמא, אין בסיס מניח את הדעת לגרסה העובדתית שגיבש, גרסה שלא ניתנה מפיו של עד כלשהו. גרסת המשיבים התבררה כשקרית בנוגע לעניין יסודי ביותר. לא הייתה הצדקה לאמץ ממנה חלקים כדי לשפצה ולבנות ממנה גרסה מחודשת.

"...למקרא פסק דינו עולה תהייה: האם נגזר דינה של המדינה לחוב בכל תביעה שתוגש נגדה, כשאין אצלה כל מידע לגבי האירוע הנטען? האם בכל מצב שבו יטען תושב האזור כי נפגע כתוצאה מירי של צה"ל יעבור נטל הראיה אל המדינה, משום שלא נמצא אצלה כל תיעוד לאירוע הנטען, וטענתה החלופית - כי אם נפגע אדם מירי חייליה הירי נעשה כדין - תיזקף לחובתה? זו תוצאה קשה, המעמידה את המדינה בפני חשיפה ברמה שאיננה מוצדקת, להטלת אחריות".