"לא ניתן להרחיב את הגדרת ה'גניבה', למצב בו הנכס שלגביו נטען כי 'נגנב' נותר בחזקת בעליו, מבלי שנגרע ממנו דבר" - כך קבע (22.7.03) בית המשפט המחוזי בתל אביב, בעניינם של זוג רופאים שעלו מרוסיה, והעתיקו מסמכים ממחשב, ללא הרשאה.
לפני כשנתיים, הרשיע בית משפט השלום בתל אביב את ד"ר אלה רום ובעלה ד"ר מיכאל רום, זוג רופאים תל אביבים, שעלו מרוסיה בשנת 91', בשורה של עבירות, ובהן 'גניבה בידי מורשה'.
ד"ר אלה רום הועסקה על-ידי פרופ' שנקר, המכהן כיו"ר ועדת בחינות לרישוי וסטאז' של רופאים וכאחראי על הכנת טפסי הבחינות, בתרגום הבחינות לשפה הרוסית ובהדפסתן. בעלה של רום סייע לה גם הוא בעבודתה, באישורו של פרופ' שנקר.
עבודתם של בני הזוג בוצעה על גבי מחשב במשרדו של פרופ' שנקר בבית החולים הדסה בירושלים, תוך פיקוח קפדני שלו ושל מזכירתו, לבל יוצא חומר 'רגיש', הרלבנטי לבחינה, מחוץ למשרד.
הפרשה נחשפת על-ידי מכתב אנונימי
מכתב אנונימי שהגיע לידי הוועדה לבחינות הרישוי, התריע על כך כי הבחינה נמכרת בכל הארץ. פרופ' שנקר הורה להדק את הפיקוח על הנבחנים, שהביא מאוחר יותר למציאתם של טפסי בחינה אצל כמה מהנבחנים. מאחר שטפסי הבחינה אשר נתפסו אצל הנבחנים הופקו כפלט של מחשב, בעוד שהבחינות אשר נמסרו כדין לנבחנים בשעת הבחינה, הודפסו בבית דפוס, התמקדה חקירת המשטרה בחשודים בעלי גישה למחשב במשרדו של פרופ' שנקר.
בחיפוש שנערך בביתם של בני הזוג רום, נתפסה כמות גדולה של דיסקטים למחשב, ביניהם 3 דיסקטים מחוקים אשר שוחזרו על-ידי מומחה למחשבים, ונמצאו עליהם טפסי הבחינה לשני המועדים. בהשוואה שנערכה בין פלטי הדיסקטים המשוחזרים לבין הבחינות נמצא שמדובר באותם שאלונים. בהמשך, נערכה השוואה בין טפסי הבחינה שהופקו מהדיסקטים לטפסים שנתפסו אצל הנבחנים ולמעט שינויים קלים נמצאה זהות בין הטפסים.
בית משפט השלום מרשיע על בסיס ראיות נסיבתיות
שופטת בית משפט השלום בתל אביב, חיותה כוחן, הרשיעה את בני הזוג בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה בידי מורשה ובשידול לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. הרשעתם התבססה על 4 נדבכים: הראשון, דיסקטים מחוקים שנמצאו אצל השניים, ובשחזורם התגלו עותקים של הבחינה; השני, העובדה שרק למספר מצומצם של אנשים ניתנה גישה למחשבים שעליהם נמצאו הבחינות, ובהם הזוג רום; השלישי, עותקים של הבחינה שנמצאו אצל מספר נבחנים, הוצאו כפלט מחשב, בעוד שטפסי הבחינה הודפסו בבית דפוס; ולבסוף - עדויות של נבחנים שונים.
בני הזוג ערערו לבית המשפט המחוזי, וטענו, באמצעות עו"ד ליאור טומשין וגלעד מרקמן, כי הרשעתם בוססה על סמך ראיות נסיבתיות בלבד.
השופטים זאב המר, נורית אחיטוב ושרה דותן, דחו טענה זו וקבעו כי "הרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות, קשה ככל שתהא, מתאפשרת במקרים בהם המסקנה המתבקשת מאותן ראיות עולה על כל מסקנה אחרת מבלי להותיר ספק ביחס למסקנה המרשיעה. במידה ואין כל תיזה אחרת הסותרת את המסקנה הברורה הנגזרת מראיות נסיבתיות אלו, יקבע בית המשפט את החלטתו בהתבסס על אותה תיזה עיקרית הנובעת ממכלול הראיות הנסיבתיות".
"כל ראיה בפני עצמה חייבת הוכחה מעל לספק סביר, אך המסקנה הסופית יכולה להתקבל מתוך צירופן של כמה ראיות נסיבתיות כאלה, שכל אחת מהן אינה מספקת בפני עצמה להרשעת הנאשם. כדי לברר אם מסקנת האשמה היא המסקנה מחויבת המציאות, מפעיל בית-המשפט את מבחני ההגיון וניסיון החיים הכללי".
בית המשפט המחוזי: זיכוי מעבירת 'גניבה בידי מורשה'
עם זאת, קבעו השופטים, יסודות עבירת ה'גניבה בידי מורשה' של טפסי הבחינה לא התקיימו, מאחר ו"במקרה דנן הועתקו מסמך או מסמכים מתוך מחשבו של פרופ' שנקר, לדיסקט השייך למערערים, בעוד המסמך המקורי נותר במחשב. הואיל ולא בוצעה "נטילה" השוללת את "הנכס" מבעליו, קרי, ההעתקה לא גרעה מנשוא הגניבה ולא שללה אותו מבעליו בפועל, אני סבורה כי גם בהסתמך על הפרשנות המרחיבה של הדיבור "דבר הניתן להיגנב", לא התקיימו יסודותיה של עבירת גניבה".
בהתבסס על פסיקה קודמת, קבעו השופטים, כי יש לפרש את עבירת הגניבה בהרחבה, על-פי תכליתה, אולם לא ניתן להרחיבה גם למצב שבו הנכס הנגנב נותר בחזקת בעליו מבלי שנגרע ממנו דבר. יתירה מכך; "עקרון החוקיות מלמדנו, כי פרשנות מרחיבה של דיני העונשין פוגמת בעיקרון החוקיות, ואין להרשיע אדם בעבירה דומה או הנחזית לעבירה תאומה, מהטעם שאין מחמירים עם הנאשם בפרשנות החוק".
לפיכך, הסעיף בו הורשעו המערערים הוחלף ל'הוצאה ממשמורת', אולם העונש שהושת עליהם נותר על כנו.
ע"פ 71103/01 ד"ר אלה רום ואח' נ' מדינת ישראל
