מה יתרחש בעולם הפוליטי בישראל אם יוחלט להגיש גיליון אישום פלילי נגד ראש הממשלה אריאל שרון? שאלה זו, אולי מוקדמת מדי אך בהחלט אפשרית, מעסיקה בימים אלה את האישים הבכירים הניצבים בראשות המפלגות המובילות בארץ - בקואליציה ובאופוזיציה. כדי להסיר את הערפל מעל הסוגייה המשפטית-פוליטית המורכבת הזו, להלן תרחיש "המכסה" את כל האפשריות.
בהתאם לתקדימי העבר ברור כי נבחר ציבור שנגדו מוגש גיליון אישום חייב להשעות את עצמו ולהתפטר מן המשרה שבה הוא מכהן. פרשת התפטרותו מן הממשלה של אריה דרעי, איש ש"ס, לאחר שהוגש נגדו אישום פלילי, היא אולי המקרה הפרטי המעיד חד משמעית על הכלל שכבר הפך לנוהג חוקי מחייב. מנקודת המוצא של גזירה שווה ברור כי אם יוגש נגד אריאל שרון אישום פלילי, הוא יהיה חייב לפנות את כס ראש הממשלה.
על-פי חוק הבחירות הנוכחי, שבא במקום חוק הבחירה הישירה של ראש הממשלה, אין צורך לקיים בחירות חדשות בעקבות התפטרות ראש ממשלה מכהן. החוק החדש-ישן קובע כי נשיא המדינה מטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על חבר הכנסת בעל הסיכויים הטובים ביותר להרכיב ממשלה. כיוון שהליכוד הוא המפלגה הגדולה ביותר שרק סביב גרעין השליטה שלה ניתן להרכיב קואליציה שלטונית יציבה, סביר להניח כי תפקיד מרכיב הממשלה יוטל על אחד מחברי הכנסת של הליכוד.
כיוון ששר הביטחון שאול מופז איננו חבר כנסת, אין באפשרות הנשיא להטיל עליו להרכיב ממשלה, אף אם מופז מאד מעוניין בתפקיד. אפשרות אחרת היא כי הנשיא יטיל את המשימה על מי שחפץ בתפקיד בכל מאודו והוא גם נושא בתואר "ממלא מקום ראש הממשלה" - ח"כ אהוד אולמרט. אף כי תרחיש זה אפשרי - רובצות לפתחו מספר מכשלות.
העיקרית שבהן: אולמרט בקושי הצליח להיבחר במקום ה-33 ברשימת הליכוד לכנסת ועל כן ספק רב אם יוכל לזכות, במרכז הליכוד, ברוב גדול די הצורך כדי לאשר את מועמדותו. מכשלה שניה: שמו של אולמרט מוזכר בהקשר לפרשת "האי היווני" - מיזם הנדל"ן מעורר ההשראה של איש העסקים דוד אפל - המצוי במרכז חקירה משטרתית הקשורה בגלעד (השתקן) שרון, בנו של ראש הממשלה אריאל שרון. במצב הדברים הנוכחי סביר להניח, כי המועמד "בעל הסיכויים הטובים ביותר" שעליו יטיל הנשיא להיות מרכיב הממשלה, יהיה שר האוצר בנימין נתניהו שכוחו רב במרכז הליכוד.
מרכיב הממשלה חייב למלא את המשימה שתוטל עליו תוך פרק זמן קצוב, אך כלל ועיקר איננו חייב להרכיב ממשלה זהה - לא אישית ולא מפלגתית. במערך הכוחות הפוליטי בכנסת ישראל נראה כי בפני "המרכיב" יעמדו שני מסלולי פעולה אפשריים. האחד: להשאיר את הממשלה במבנה הנוכחי סביב הרוב הבסיסי של הליכוד, שינוי, המפד"ל והאיחוד הלאומי. השני: לחזור אל "הברית ההיסטורית" עם החרדים (ש"ס, אגו"י, דגל התורה, המפד"ל) יחד עם איחוד מפלגות הימין. ואולי - תחת דגל הסיסמה של "ממשלת הצלה לאומית-כלכלית" - יציע למפלגת העבודה לחבור אליו. עם "שינוי" האנטי-חרדית ש"תצא בחוץ" ברור, כי חברי מעגל "הברית ההיסטורית" יהיו יותר מנאמנים למרכיב שמבחינתם יזכה בתואר של המנהיג ש"החזיר עטרה שלטונית ליושנה".
בנימין נתניהו הוא אדם פוליטי מעשי ועל כן נראה שבעיניו כל אחד משני המסלולים האלה יכול להיות אופציה מעשית. יחד עם זאת נראה לי סביר יותר, בעיקר מטעמים של ריאליזם פוליטי, שנתניהו יבחר דווקא לחזור אל חיקה של "הברית ההיסטורית", המאגדת תחת כנפיה גם את האלקטורט הרחב של תושבי יש"ע - המתנחלים - התומכים בתפיסת עולמו הבסיסית שאין להרשות הקמתה של מדינה פלשתינית, שמשמעותה עלולה להיות ויתור על רוב חלקי ארץ ישראל ביהודה, שומרון וחבל עזה.
על-פי התעצמות התדירות של הפרסומים התקשורתיים בכל הפרשיות הקשורות אל ראש הממשלה אריאל שרון ובני משפחתו, יחד עם העמקת האינטנסיביות והדבקות במשימה של חקירות המשטרה, ובעקבות החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין לפרוש מתפקידו בעוד מספר חודשים - נראה כי כבר נפל הפור שיביא, ממש בהקדם, את סיום תקופת "מלכותו" של שרון. על פי כל הסימנים - תהיה זו שעת ה-COMEBACK הגדול של בנימין נתניהו אל כס ראש הממשלה.