בית משפט השלום בתל אביב הרשיע (15.7.03) יבואן של תיקי לואי ויטון מזוייפים, שיובאו מקוריאה, לאחר שחברת האופנה הצרפתית הגישה נגדו קובלנה פלילית. בית המשפט דחה את עמדתו של היבואן, שטען כי לא ידע ולא היה עליו לדעת שהתיקים מזוייפים, וקבע שעל סוחר במוצרים שהם מותגים, מוטלת האחריות לבדוק בעצמו את מקור המוצרים ולדווא שאינם מזויפים, אחרת הוא נושא באחריות פלילית.
לואי ויטון (Louis Vuitton), חברה צרפתית ידועה, העוסקת בייצור ובשיווק פריטי אופנה יוקרתיים, הגישה באמצעות משרד עו"ד נחמן-כהן-צדק ועו"ד דניאל בוסתנאי, המתמחה בקניין רוחני, קובלנה פלילית נגד סוחר ישראלי, אליהו אבידן, וחברתו מ.א. אורנית 1996, העוסקים ביבוא מוצרי אופנה, בגין הפרה של סימני מסחר, לאחר שהאחרון החל לייבא מהמזרח הרחוק מוצרים מזוייפים הנושאים את המותג שלה - LV.
אבידן והחברה שבבעלותו, עוסקים זה 15 שנה ביבוא מוצרי עור, אופנה, תיקים וטקסטיל, ממדינות צרפת, איטליה ומהמזרח הרחוק. אבידן טען, באמצעות עו"ד רקובר, כי הוא "מייבא תיקים וארנקים ולא מותגים, וכך הם נמכרים על-ידו - לא כמקור ולא כחיקוי, אלא כתיקים".
עוד טען אבידן, כי הוא מבקר בתערוכות בחו"ל כדי לרכוש תיקים ואביזרים "בתום לב ובתמורה מלאה". לדבריו, 'מנהג הסוחרים' הוא שלא לבדוק בציציות הסחורה, ולכן לא ניתן לטעון נגדו שהתרשל בכך שלא ביקש מכל סוחר עימו עשה עסקים, להציג לו הרשאה מהיצרן ולפרט לו באופן מדוייק כיצד הגיעה הסחורה לידיו - מאחר והדבר ירוקן מתוכן את רעיונות המסחר, משא-ומתן וההתמחרות.
השופטת נורית רביב קבעה, כי "פקודת סימני מסחר היא 'גילוי דעת' של המחוקק, כי קניינם של בעלי סימני מסחר ראוי להגנה, וכי לבחירה בדרך 'הקלה והזורמת' במסחר, עלולה להיות תוצאות בלתי רצויות לסוחרים שבוחרים בדרך זו, הן בתחום האזרחי והן במישור הפלילי".
בית המשפט אף דחה את טענת אבידן, לפיה הוא אינו מכיר מותגים ואינו מוכר מותגים, וממילא לא היתה לו "כוונה להונות", כדרישת החוק, וקבע כי כשהטענה מועלית על-ידי מי שעוסק בתחום זה 15 שנה, ובוודאי בא במגע עם יצרני אופנה ומותגים שונים, הרי שהטענה "אינה מתקבלת על הדעת ורחוקה מלעורר אמון" מדובר ב"היתממות לשמה וזאת בלשון המעטה".
בית המשפט קבע, כי מדובר בסחורה ש"גלוי על פניה המצג ביחס לבית היוצר שלה בזכות הסימנים המסחריים שהיא נושאת, ואילו הנאשם, במודע ובמתכוון, לא הטריח עצמו לבדוק אם המצג הזה אמיתי". הטענה שמדובר בסחורה אשר נרכשה "כמנהג הסוחרים", אינה יכולה לפטור את הנאשם מאחריותו, משום שמדובר בעצימת עיניים מודעת ומכוונת.
גם המסמכים שנתפסו אצל אבידן, "מעידים על היכרות עמוקה של הנאשמים עם מותגי אופנה זרים, ובכלל זה עם המותג של הקובלת".
לפיכך, הורשעו אבידן והחברה בעבירה לפי סעיף 60(2) לפקודת סימני מסחר, וסעיף 3(2) לפקודת סימני סחורות. עם זאת, זוכו מעבירות לפי סעיף 60(1) לפקודת סימני מסחר וסעיף 3(1) לפקודת סימני סחורות. גזר דינם ייקבע בהמשך, לאחר שמיעת הטיעונים לעונש.
ק"פ 111/00 Louis Vuitton Malletier נ' מ.א. אורנית 1996 בע"מ ואח'
