בית המשפט העליון ימסור ביום חמישי הקרוב (10.11.11) את הכרעתו בערעורו של נשיא המדינה לשעבר,
משה קצב, על הרשעתו בשני מעשי אונס, מעשים מגונים והטרדה מינית, ועל העונש שנגזר עליו - שבע שנות מאסר בפועל. השופטים ימסרו רק תמצית של פסק הדין, בשל איסור הפרסום החל על פרטים מזהים של המתלוננות.
בראש ההרכב בעליון יושבת השופטת
מרים נאור, ולצידה השופט
סלים ג'ובראן ו
עדנה ארבל. הטיעונים בערעור נשמעו במשך שבוע בחודש אוגוסט שעבר, וההחלטה נמסרת במהירות רבה - במיוחד לנוכח העובדה שמאז הערעור היו פגרת בתי המשפט והחגים. השופטים הפגינו בדיון בקיאות רבה מאוד בחומר, בטיעוני הצדדים ובראיות, דבר שוודאי הקל עליהם את כתיבת ההחלטה.
סניגוריו של קצב תקפו שוב ושוב את ראיות התביעה, אך השופטים הזכירו להם שערכאת ערעור אינה נוהגת לבחון מחדש את הראיות. עוד טענו, כי המדינה דיברה בשני קולות, כאשר מצד אחד הגנה בבג"ץ על עסקת הטיעון עם קצב (בה הושמטו סעיפי האונס), אך לאחר מכן האשימה אותו באותן עבירות לאחר שחזר בו מן העסקה.
השופטים היו קשובים יותר לטענת ההגנה מן הצדק, לפיה קצב נשפט בידי התקשורת והציבור, ובכך נפגעה זכותו למשפט הוגן. המדינה ביקשה מבית המשפט העליון לסמוך את ידיו על הכרעתם של השופטים
ג'ורג' קרא,
יהודית שבח ו
מרים סוקולוב בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעיקר משום שהיא מבוססת על בחינת הראיות והעדויות.
בעוד פסק הדין המרשיע של קצב ניתן פה אחד, בנושא העונש נחלקו השופטים. שבח סברה, בדעת מיעוט, כי ניתן להסתפק בארבע שנות מאסר בפועל, בעיקר בשל התנהגות התקשורת והפרקליטות. בית המשפט העליון מתערב לעיתים נדירות בעונש, אך ייתכן שבמקרה זה - אם יותיר את ההרשעה על-כנה - יתמוך בדעתה של שבח ויקל בעונשו של קצב.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
