יש צורך להעביר את המונח "צדק חלוקתי" מהמישור האזרחי גם למישור הביטחוני, ולשאול מי משלם בזכויותיו על הביטחון. כך אומרת (יום ב', 5.12.11) דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, פרופ' דפנה ברק-ארז.
ברק-ארז דיברה ביום עיון באוניברסיטת בר-אילן, לרגל הוצאת ספרם של פרופ' סטיוארט כהן וד"ר עמיחי כהן (דודו ובן-דודו של הח"מ) "Israel's National Security Law". לדבריה, כאשר מדברים על איזון בין משפט לזכויות אדם, ההנחה היא שמדובר במשחק סכום אפס, ויש למצוא את הנקודה בה יינתן ביטחון אופטימלי בפגיעה מינימלית בזכויות. ואולם, היא טוענת, יש להביא בחשבון שלא הכל משלמים באותה מידה בזכויותיהם לצורך השגת הביטחון.
"מה צודק יותר - לפזר את מחיר הביטחון על כולנו, או להשית אותו על קבוצה מצומצמת? מה צודק יותר - יותר סיכולים ממוקדים או יותר
גדר הפרדה? אולי צריך לבצע פחות שיקוף גוף בשדות התעופה ולהחליף אותו ביתר תישאול של קבוצות מסוימות?", הדגימה ברק-ארז. היא הוסיפה, כי מקובל להניח שבית המשפט העליון יכריע בשאלת האיזון, אך למעשה לא הוא המקום להכריע בסוגיות כגון הסיכולים מול הגדר.
"כחברה איננו צריכים לסמוך על בית המשפט שיעשה בשבילנו את העבודה", הוסיפה ברק-ארז. "אנחנו כחברה צריכים ליצור מנגנונים של קבלת החלטות שיוכלו לטפל בסוגיות הללו. ברור שמבחינה ביטחונית צריך שאלו יהיו מנגנונים סגורים - וגם זה לא טוב. אם אני עותרת לבג"ץ, עלי לדעת שגם אם עתירתי תתקבל, אולי תהיה הסטה של הפגיעה למקום אחר".
סטיוארט כהן, איש מדעי המדינה, טען שיש לדבר על אקטיביזם שיפוטי סלקטיבי של בג"ץ, שכן המערכת המשפטית מתערבת בנושאי ביטחון - אך בצורה סלקטיבית. לדבריו, ביהמ"ש העליון מפגין איפוק בנוגע להפרדה בין הרשויות, בניגוד להתערבות הרבה בנושא חירויות הפרט. הוא ציין, כי בניגוד למצב בארה"ב, בגרמניה ובצרפת - בישראל לא התערב בית המשפט בנושאים צבאיים, וכך למשל לא עסק בשאלה מיהו בעל הסמכות לצאת למלחמה.
כהן הוסיף: "השימוש בכוח אינו נובע אך ורק משיקולים מדיניים וצבאיים טהורים, אלא הוא גם תוצאה של גישה תרבותית מסוימת לשימוש בו: היכן, באיזו צורה, באיזו עוצמה. אחד מתפקידי המשפט הוא לשקף את הנורמות של החברה ולוודא שהן נשמרות בידי מי שמבצע את העבודה בתחום הביטחוני".
פרופ' אורן גרוס מאוניברסיטת מינסוטה אמר, כי כל איזון בין חירויות לבין ביטחון במצבי חירום, יהיה מטבעו מוטה לטובת הביטחון. לדבריו, מדובר בהטיות מערכתיות הנובעות הן מהיבטים פסיכולוגיים של הפרט והן מהיבטים פסיכולוגיים של קבלת החלטות בקבוצה. "הבעיה היא, שזה יוצר טעויות ההולכות ומחריפות ככל שמצב החירום מתגבר", הוסיף.
גרוס הביא כדוגמה רגשות של פחד, פניקה, שנאת זרים וכדומה, המתגברים בשעת חירום. לכך, אמר, יש להוסיף את הרצון להיות שייך לקבוצה ואת חוסר הסימטריה הקיים במידע שבידי מקבלי ההחלטות, במיוחד בנושאי ביטחון. "זה מביא להתכופפות, גם של שופטים, ולקבלת החלטות מוטה", קבע גרוס.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
