כאשר התיר המחוקק לפתוח שומה של מי שהורשע בעבירות מס במשך שנה מ"יום ההרשעה", הכוונה היא מיום הכרעת הדין ולא מיום גזר הדין. כך קובע (יום ד', 7.12.11) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל.

אזרח הורשע ב-23.11.2008 במסגרת עסקת טיעון הכנה וקיום פנקסי חשבונות ורשומות כוזבות בנוגע לשנת המס 2001. ב-8.3.2009 הוא נדון לעבודות שירות, ובדיוק שנה לאחר מכן הוציאה לו רשות המיסים שומה חדשה לשנת 2001. הצעד נעשה על-פי סמכותה בפקודת מס הכנסה, המתיר לנקוט בצעד זה "תוך תקופה המסתיימת בתום שנה מיום ההרשעה".

הנישום טען, כי "יום ההרשעה" הוא יום הכרעת הדין, ולכן השומה הוצאה באיחור. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, מגן אלטוביה, מן הבולטים בשופטי המיסים בישראל, דחה עמדה זו בנימוק שיש לתת את מלוא המשקל לחתירה לשומת אמת, אך בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של הנישום.

הנדל פותח ומדגיש: "ההרשעה בבית משפט מובילה למסקנה כי אין המדובר באדם תם לב ששילם את השומה כפי שהיא, אלא המדובר באדם שעבר עבירת מס באופן שהוביל לכך שהמס ששילם על-פי הצו שהוצא קודם לכן, אינו משקף את חיוביו האמיתיים. ברם, אין פירושם של דברים שמס הכנסה יכול לחייב את הנישום בכל עת שיחפץ רק בשל העובדה שהוגש כתב אישום ואף רק בשל הרשעתו. הסמכות הוגבלה בזמן - שנה מיום ההרשעה".

לגבי פרשנות המונח "יום ההרשעה", אומר הנדל: "אין צורך לפנות למילון כדי להגדיר מבחינה משפטית את המונח הרשעה. כל משפטן מתחיל מכיר את ההבחנה בין שלב הכרעת הדין לבין גזר הדין. ההרשעה (או לחלופין הזיכוי) מתבצעת בשלב הכרעת הדין. גזר הדין הוא שלב קביעת העונש... מונחים אלה כה מוכרים שקשה לסבור, כטענת המשיב [פקיד השומה], שהמחוקק התכוון ליום גזר הדין באמצעות המילים 'יום ההרשעה'. הפרשנות המילולית נוטה בבירור לכיוון פרשנות המבקש". לאור זאת, ביטל הנדל את השומה וחייב את המדינה לשלם לנישום הוצאות בסך 23,000 שקל.