עכשיו זה סופי: חברת אלרוב נדל"ן מלונאות, בשליטתו של
אלפרד אקירוב, תשלם 100 מיליון שקל לרשת הילטון העולמית, בעקבות הסכסוך על ניהול מלון הילטון בפרויקט ממילא שבבעלות אקירוב. שופט בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין, דחה (יום ג', 13.12.11) את בקשת אלרוב לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנושא.
הילטון טענה, כי אלרוב ביטלה שלא כדין בשנת 2001 את ההסכם לניהול המלון (כיום - מלון מצודת דוד) ולניהולו של מלון נוסף בירושלים, ותבעה לאכוף את ביצוע ההסכם או קבלת פיצוי. אלרוב מצידה טענה שהילטון גרמה לה נזקים כבדים ותבעה פיצוי בסך 60 מיליון דולר.
הסכסוך הועבר לבוררות בפני ד"ר ישראל לשם, שותף בכיר במשרד עורכי הדין מיתר-ליקוורניק-גבע-לשם-ברנדויין. ההליך נמשך שבע שנים (2008-2001) ונוהל באווירה עוינת, תוך הגשת אלפי עמודים ומסמכים משני הצדדים. בסופו קבע לשם, בפסק בן 122 עמודים, כי אלרוב אכן הפרה את ההסכם. הוא נמנע מלאכוף את ביצועו, וחייב כאמור את אלרוב בתשלום של 20 מיליון דולר.
אלרוב ערערה על פסק הבורר בטענה ל
ניגוד עניינים של לשם, שכן עו"ד קליף פליג, שותף במשרדו, טיפל בשנת 2007, בעוד הבוררות בעיצומה, ברישום שעבודים על נכסים וזכויות של הילטון בישראל לטובתו של בנק ההשקעות בר-סטרנס, במסגרת רכישת הרשת בידי קרן בלקסטון. ואולם, השופטת ד"ר
מיכל אגמון-גונן פסקה שלא היה בכך ניגוד עניינים, הדגישה את תום ליבו של לשם לאורך הבוררות וקבעה שאלרוב איבדה את האמון בו רק לאחר שהפסידה בבוררות.
ערעורה של אלרוב לעליון השתרע על פני 60 עמודים וכלל 2,400 עמודי נספחים, והתמקד גם הוא בדרישה לפסול את לשם. רובינשטיין אומר: "במקרה דנן, אין בשפע החומר שבתיק כדי לשנות את העובדה, שהמבקשים פוסעים בשדה משפטי חרוש, שכן הבקשה עוסקת כל כולה ביישום הדין הקיים בנושא ניגוד עניינים של בוררים". לפיכך, הוא קובע, אין מקום להעניק רשות ערעור - שכן אחרי הבוררות והמחוזי, מדובר בגלגול שלישי של התיק.
רובינשטיין ממשיך ואומר, כי גם לגופם של דברים אין מקום להיענות לבקשתה של אלרוב. "הקשר בין הבורר להילטון היה עקיף ביותר", הוא קובע, ואינו מקים חשש למשוא פנים. כדי לקשר בין שני אנשים דרושים אנשי ביניים, שמספרם יורד ככל שהעולם הופך להיות גלובלי יותר. "דברים אלה נכונים במיוחד במדינה קטנה כמו ישראל בה ייתכנו היכרויות רבות בין אישיות ובין עסקיות", ובמיוחד כאשר מדובר במשרדי עורכי דין גדולים ובחברות גדולות - מוסיף רובינשטיין.
עוד אומר רובינשטיין, כי אכן מוטב שבורר יגלה לצדדים את כל קשריו וכל המרבה הרי זה משובח. ואולם, אין בהפרת חובת הגילוי כשלעצמה משום סיבה לפסול את הבורר, ודאי לאחר שניתן פסק הבוררות, אלא במקרים נדירים של חשש ממשי או למשוא פנים או פגישה קשה במיוחד במראית פני הצדק. לא זה המצב במקרה הנוכחי. הילטון יוצגה על-ידי עוה"ד אלקס הרטמן, חגי דורון, אוריאל פרינץ וגיתית לוין גרינברג ממשרד
ש. הורוביץ ושות'.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
