חברת השוק האפור מיסטר מאני החתימה קשישה בת 90 על משכנתה על דירתה לטובת הלוואה שניתנה לבנה, תוך שלא הסבירה לה את משמעות השעבוד ולא וידאה את כשירותה לחתום עליו. כך קבע (7.12.11) בית המשפט המחוזי בתל אביב.
יחזקאל עידה נטל הלוואה של 450,000 שקל למשך שנה בריבית של 23% ושיעבד את דירתה של אמו, סביחה. בית משפט השלום בתל אביב ביטל את השעבוד ובית המשפט המחוזי דחה ברובו את ערעורה של מיסטר מאני. בית משפט השלום תיאר את סביחה כ"אישה קשישה, פשוטה, דוברת עברית דלה בלבד, אינה יודעת קרוא וכתוב בעברית וסובלת מליקויי ראייה, שמיעה וזיכרון".
שופט המחוזי, ד"ר
קובי ורדי, קבע שמיסטר מאני הייתה חייבת לוודא את כשירותה של סביחה אך לא עשתה זאת. היא אומנם הציגה חוות דעת של פסיכיאטר, ד"ר חבר, אך נקבע שהיא עסקה בכשירותה הכללית של סביחה ולא בכשירותה הספציפית לחתום על השעבוד הנדון. גם אישור עורך הדין שהציגה החברה לא סיפק את בית המשפט, שכן אותו עו"ד אמר במפורש שלא ראה את עצמו כמייצגה של סביחה.
ורדי דחה את טענת מיסטר מאני, לפיה אם יעמוד פסק הדין בעינו - לא ניתן יהיה להעניק הלוואות לאנשים מבוגרים או למי שאינם שולטים בעברית. לדבריו, פסק הדין עוסק במקרה הספציפי בלבד ואין לו השלכות רוחב. הוא מוסיף:
"מגבלותיו של הלווה, סוג ההתקשרות, מורכבותה, מידת הסיכון וכן סוג הקירבה שבין הלווה לבין נותן המשכון לטובת ההלוואה, כל אלה משפיעים על חובת הגילוי, כך שככל שמיגבלותו של הלווה (ובענייננו גם נותן המשכון) חמורה יותר וההתקשרות מסובכת ומורכבת יותר, חובת הגילוי שמוטלת על המלווה גבוהה יותר ועליו לוודא כי הלווה שחותם על הסכם ההלוואה אכן מבין היטב את הפרטים המהותיים הקשורים להסכם ההלוואה, ומבין היטב את הסיכון הטמון בהסכם זה והסיכוי להתרחשותו".
ורדי מוסיף, כי צפה בקלטות של הפגישה בין עידה לבין נציגי מיסטר מאני: "רוב השיחה מתנהלת מול הבן יחזקאל בעוד המשיבה יושבת ליד השולחן ללא מסמכים כלשהם לפניה, ולא ניכר כי היא מבינה את המתרחש. בנוסף, רוב הפגישה ותוכנה לא מתורגמים כלל למשיבה, וכאשר גרוסמן פונה למשיבה ומסביר לה כי היא עשויה לאבד את דירתה, המשיבה חוזרת על מילותיו האחרונות של גרוסמן [נציג החברה] בכל משפט, ואף מתלוצצת לגבי האפשרות שהדירה תילקח ממנה... ברור שיחזקאל - שמבחינתו לא סיכן כל רכוש לטובת ההלוואה, הוא בעל אינטרס מובהק בקבלת ההלוואה, ולכן היה על המערערת לדאוג למתורגמן חיצוני ונטול אינטרס, שיתרגם את הדברים למשיבה".
המחוזי קיבל את ערעורה של מיסטר מאני רק לגבי 60,000 השקלים הראשונים מתוך ההלוואה, ששימשו לפרעון חובה של סביחה למינהל מקרקעי ישראל, וקבע שעליה להחזירם לחברה. לעומת זאת, חויבה החברה לשלם לה הוצאות בסך 23,000 שקל.
לפני סיום, מעיר ורדי: "דעתי אינה נוחה כלל ועיקר מהתנהגות בנה של המשיבה- יחזקאל, שלא ניתן להתעלם מכך שהוא ניצל את תמימות מצבה וחולשתה של אימו לטובתו האישית, לצורך קבלת ההלוואה עבורו בלא יכולת להחזירה, וסיבך את אימו הקשישה שעמדה בפני סכנה לנישולה מביתה, ויש לגנות התנהגות פסולה זו, ואין באמור בפסק דין זה הדן ביחסים בין המערערת למשיבה כדי להמעיט מכך ולפגום בזכותה של המערערת לפעול כנגד יחזקאל להחזרת החוב".
