ההיסטוריון הערבי ד"ר חאלד בטראפי מפרסם מאמר חריף (17.8.03), באתר האינטרנט "ערב ניוז" על מצבו הנוכחי של העולם הערבי:
"כמה מחברי טוענים כי אני חי בעולם אחר, משום שאיני עוקב אחר האירועים בתחרות ה"סופר-סטאר", המוקרנת בתחנת הטלוויזיה "אלמסתקבל" הנמצאת בשליטת אנשי עסקים מסעודיה ולבנו"ן. בתחרות נבחר הזמר המתחיל הטוב ביותר בעולם הערבי. תושבי מדינות ערב משתתפים בהצבעות באמצעות הטלפון, דואר אלקטרוני והודעות SMS.
לבנון סערה לאחרונה משום שמועמדה נדחף אל מחוץ לתחרות בשל קמפיין מאורגן של מצביעים מסוריה וירדן.
אני מדמיין מה היה כותב עלינו חייזר ממאדים בתום שליחות ריגול בעולם הערבי: "אחרי שבחנתי את הנתונים הבינ"ל והלאומיים, את המצב הכלכלי והחברתי. אחרי שהסתבר לי ששיעור האבטלה מגיע למעל 40% אפילו במדינות עשירות במשאבים טבעיים, שהפער בין עשירים לעניים הולך ומתרחב, של-10% מהאוכלוסיה שליטה על 80% מהמשאבים, שהעולם הערבי עני מאוד גם מבחינת תוצרת מדעית ותרבותית, שבמהלך 500 השנים האחרונות העולם הערבי לא תרם שום תרומה מדעית חשובה לתרבות האנושית - מאז נפילתה של אנדלוסיה בדרום ספרד העולם הערבי חי על שרידי תרבותה - תלוי באומות אחרות בכל, ממחט ועד טיל. אנשים בעולם הערבי אוכלים את מה שלא גידלו, לבושים במה שלא יצרו, וגרים במה שלא בנו.
התלות המוחלטת הזאת מעודדת אחרים לכבוש ולנצל את ארצותיהם ושמה את העולם הערבי בחשיכה מוחלטת.
למרות כל הכשלים החמורים, מהתקשורת הערבית מתקבל רושם אחר: הערבים עסוקים במעקב אחר חדשות ספורט ובידור יותר מכל פעילות אקדמית. אנשים אינם מפגינים למען צדק חברתי, אנושי, זכויות פוליטיות, או כנגד דיכוי וכשלי המדינה. במקום זאת עסוקים האנשים בלזעוק סיסמאות תמיכה במועמודותו של זמר.
זה מה שקורה במדינה ערבית - לבנון, שבירתה וגבולותיה הדרומיים נתונים להתקפות צבאיות בידי אויב היסטורי, ישראל.
ממשלות ואליטות עוסקות בהקצאת קוי טלפון חופשיים ובארגון קמפיינים כדי לעודד אזרחים עשירים ועניים, ברי מזל ומדוכאים, עובדים ומובטלים, כדי להתקשר ולהצביע למען "הגיבור הלאומי", וזאת כדי לשמור על "הכבוד הלאומי של מדינתם".
אולי הזדקנתי, אולי אני טיפש, אולי אני צריך לפרוש מעבודתי. או שאולי לערבים באמת מגיע מקומם הנוכחי בפח הזבל של ההיסטוריה".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
