הבונדסליגה היא הליגה המרתקת אי פעם

"מבחינתי הבונדסליגה חזקה יותר מהליגה האנגלית או הספרדית", אמר בחודש שעבר שחקן באיירן מינכן, תומאס מולר, והצליח לעורר בכך את חמתם של טוקבקיסטים רבים ברחבי תבל, "בגרמניה יש יותר קבוצות שנאבקות על המקומות הראשונים ולכן היא הליגה המאוזנת והטובה ביותר". אפשר כמובן להתווכח עם האבחנה של מולר, אבל בדבר אחד חייבים להסכים איתו: הבונדסליגה העונה היא הצמודה ביותר מבין חמש הליגות הבכירות ביבשת: 19 מחזורים בתוך העונה, עומד הפער בין הראשונה באיירן לרביעית מנשנגלדבך על נקודה בלבד. בספרד ההבדל הוא 21 נקודות, באנגליה 12 ובאיטליה 5. אפילו בצרפת, שנחשבת באופן מסורתי לליגה שקולה ובלתי צפויה, הפער הוא 8. אם מרחיבים את היריעה ובודקים את הפער בין המוליכה לאחרונה, גם כאן ניצחון לבונדסליגה.

נחזור שוב לצמרת. באיירן, דורטמונד ושאלקה יוצרות ראש חץ עם 40 נקודות כ"א, ואילו לגלדבאך 39. הפעם האחרונה שנוצר מצב כזה בגרמניה הייתה בעונת 1991/92 ורק בשני מקרים בהיסטוריה 3 המוליכות נהנו מאותו מספר נקודות בשלב זה של העונה: ב-1974/75 וב-1990/91. בהתחשב בכך שבאותם ימים עדיין הייתה נהוגה השיטה של 2 נקודות לניצחון, עונת 2011/12 היא הצמודה ביותר אי פעם. גם אם משווים את הבונדסליגה לשאר הליגות הפעולות באירופה, אין לגרמניה שום אח ורע ביבשת. אז מה הופך אותה לכל כך מאוזנת? אפשר לומר שזו המקריות, כי הרי הסיכוי שכל ארבע קבוצות יגיעו למחזור הסיום עם אפשרות ממשית לזכות בצלחת האליפות, שואף לאפס. גם ההסתברות שנשאר עם 3 נמוכה מאוד, בהתחשב בעובדה שנותרו עוד 15 מחזורים לפנינו. ננסה לבדוק את הטענה דרך הקבוצות המעורבות.
 
באיירן מינכן פתחה את העונה בצורה מעוררת התפעלות. היא דרסה את היריבות שלה בליגה כשהשיגה שבעה ניצחונות ב-9 המחזורים הראשונים. שחקני ההגנה שהביא יופ היינקס, בראשם השוער מנואל נוייר והמגן/בלם ג'רום בואטנג, החזירו את כוח ההרתעה לאליאנץ ארנה, והקבוצה הוציאה רק כדור אחד מהרשת בתקופה המדוברת. בליגת האלופות, הבווארים עלו בקלות מבית המוות שכלל את נאפולי ומנצ'סטר סיטי החזקות. בהיעדרו של אריאן רובן הפצוע, פרנק ריברי לקח את המושכות ונהנה מפריחה מחודשת בקריירה שלו, שנדמה כאילו נעצרה בשנה האחרונה. טוני קרוס, ביצע את קפיצת המדרגה המיוחלת ומאריו גומז המשיך באובססיית הכיבושים שלו. בשיאה, הוזכרה באיירן כיחידה שיכולה לתת פייט לברצלונה וריאל מדריד בליגת האלופות ולהגיע לגמר שייערך אצלה במינכן בסוף מאי.משהו מכל זה הלך ונסדק. עד בואו של החורף, קבוצות הבונדסליגה למדו את הטריקים של היינקס. בהפסדים לדורטמונד (1:0 בבית) וגלדבאך (3:1 בחוץ), נוכחנו לדעת כי שיטת החזקת הכדור של מינכן והנעתו בכיוון השעון, בסבלנות ובאיטיות, אינה תמיד מתכון לניצחון. שתי הבורוסיות הצליחו לשתק את משחק ההתקפה הסטטי של הבווארים שהתקשו מאוד לייצר הזדמנויות ליד השער, ובצד השני "הגנת הברזל" נחתכה כמו חמאה בהתקפות הנגד. בעצם לבעיה היום של באיירן, גם אם לא מודים זאת שם בפה מלא, קוראים אריאן רובן. הקיצוני הנהדר שהוביל לפני שנתיים את הקבוצה לגמר האלופות במדריד, לא הצליח להתאושש משתי פציעות שפקדו אותו מתחילת העונה והנוכחות שלו על המגרש משתקת לא פעם את משחק ההתקפה של באיירן. פרנץ בקנבאוור התייחס לסוגיה והודה כי "רובן ובואטנג לא יכולים לשחק על אותו האגף". בכל מקרה, עם ההולנדי צברה המוליכה רק 56% הצלחה העונה, בלעדיו היו לה כבר 78%. למרות זאת, באיירן היא הפייבוריטית להחזיר לעצמה את התואר אבל רובן חייב להתעורר.
 
"בכושרה הנוכחי לבאיירן אין שום סיכוי מול דורטמונד", הצהיר מאמן העבר האגדי, אודו לאטק. גם אוטמר היצפלד, שלקח את ליגת האלופות עם השתיים, מסכים לטענה כי "דורטמונד היא היריבה הכי רצינית של באיירן על תואר האליפות". זה לא חידוש, אחרי הכול מדובר באותה קבוצה שזכתה בצלחת לפני שנה, מינוס נורי שהאין שעבר לריאל. הצעירים המוכשרים של יורגן קלופ גדלו בשנה ונראים בשלים יותר לשמור על התואר. כמו אשתקד, הצהובים-שחורים הודחו מאירופה עוד לפני חג המולד ויכולים להשליך את כל יהבם על הבונדסליגה, בניגוד לבאיירן ושאלקה שעדיין משחקות בשתי הזירות. קלופ מצא פיתרונות מצוינים לפציעות קשות שעברו לוקאס באריוס ונבן סובוטיץ' בתחילת השנה. רוברט לבאנדובסקי תפס את מקומו של הפרגוואי בהתקפה ונהנה מעונה חלומית עם 14 שערים ואילו פיליפה הברזילאי נכנס למרכז ההגנה ועושה עבודתו נאמנה. אפילו הפציעה האחרונה של הכוכב מאריו גוצה, החזירה לחיים את יאקוב בלז'אקובסקי שהצטיין עם צמד מול המבורג לפני שבועיים.
 
אצל היריבה העירונית, שאלקה, מנסים לשמור על צניעות. "אין לנו את הכלים לזכות באליפות", הסביר השבוע המאמן הוב סטיבנס. יכול להיות שההיסטוריה העגומה של הרויאל בלוז, שלא זכו בכתר מאז 1958, עדיין רובצת עליה ולא משאירה הרבה מקום לאופטימיות. בעשור האחרון שאלקה סיימה 4 פעמים כסגנית, כאשר בשני מקרים איבדה את התואר בדקה ה-90 של העונה. סטיבנס, שמונה בסוף ספטמבר בשל מצבו הרפואי של ראלף ראנגניק המוערך, דוגל בכדורגל מעט פחות הרפתקני מקודמו וייצב את החוליה האחורית. מקדימה, שילוב הפעולה המצויין בין קלאס יאן הונטאלר לראול גונסאלס הוליד כבר 26 שערים (צמד החלוצים הפורה בליגה) והנפיק סדרה יפה של ניצחונות, אבל דווקא בשני המבחנים הגדולים שלה – מול באיירן (2:0) ודורטמונד (2:0) – הקבוצה מגלזנקירשן חזרה ללא כלום. נתון מדאיג אחר מצביע על כך ששאלקה צוברת באופן מסורתי פחות נקודות אחרי פגרת החורף מאשר בתחילת העונה ומתקבל הרושם שהקבוצה זקוקה למהפך מנטאלי.

בסקר שערך אתר האינטרנט של השבועון "דר שפיגל", נשאלו הגולשים מי מבין שלוש הקבוצות שהוזכרו לעיל תניף את צלחת האליפות. מהקטגוריות לבחירה הושמט שמה של בורוסיה מנשנגלדבך. אף אחד לא סופר את הקבוצה של לוסיאן פאברה, שבשנה שעברה שרדה בליגה אחרי משחקי מבחן, וזה יכול לשחק רק לטובתה. טבעם של סיפורי סינדרלה בגרמניה להיקטע בדמי ימיהם, בדיוק כמו שקרה עם הופנהיים לפני 3 שנים. אבל, גלדבאך עדיין כאן. מי שחשב שמרקו רויס שומר את כל הרזרבות שלו לדורטמונד, אליה יעבור בקיץ הקרוב, התבדה. תגלית העונה הבקיע פעמיים בשני המשחקים האחרונים, כולל שער בניצחון הגדול על באיירן. הסייחים מוכיחים משבוע לשבוע שהם יכולים להתאים עצמם לכל מצב וכל יריבה. זאת קבוצת ההגנה הטובה ביותר בליגה (12 שערים חובה) וכנראה גם בעלת המתפרצות הקטלניות במדינה. בהיסטוריה של גרמניה, רק 6% מהקבוצות שדורגו במקום הרביעי ומטה בפברואר זכו באליפות. אבל גם לוולפסבורג ב-2009 לא נתנו סיכוי, נכון?