חומת שתיקה: בכל יום ילד חרדי נפגע מינית

ד"ר כרמית כץ, מבית הספר לעבודה סוציאלית על-שם בוב שאפל מאוניברסיטת תל אביב, אמרה במסגרת חבר-דיון שעסק בשכחה, בזיכרון מודחק ובזיכרון מושתל של נפגעי עבירות מין, אמרה כי 30% מהילדים שמגיעים לחקירות ילדים אינם חושפים את דבר ההתעללות, אף אם עברו התעללות בפועל.

על-פי נתונים אלו, במקרים של התעללות במשפחה, כ-50% מהילדים לא מספרים על ההתעללות במהלך החקירה. במקרים בהם הילדים מספרים על ההתעללות בחקירתם, כ-20% מהם חוזרים בהם מההאשמה, וזאת בשל העדר כל מקור לתמיכה ומשאבים לליווי הקורבנות.

על-פי נתוני השנתון הסטטיסטי של המועצה לשלום הילד שפורסם לאחרונה, נחקרו בישראל בשנת 2010 על-ידי חוקרי ילדים 9,264 ילדים, קרוב לשליש מהם במעמד נפגעים. יותר משליש מהילדים הנחקרים הם נפגעי עבירות מין או עדים לעבירות מסוג זה.

ד"ר יוסי הטב, פסיכיאטר ילדים, לשעבר מנהל מחלקת הילדים בביה"ח "איתנים", ציין כי הדחקת הזיכרון היא אחד ממנגנוני ההגנה שילדים עושים בהם שימוש בהעדר יכולת להתמודד עם הטראומה של פגיעה מינית, שלעיתים מועצמת על-ידי חוסר האמון של הסביבה הקרובה לסיפורו של הילד. ד"ר הטב הוסיף ואמר כי ילדים נפגעים חווים, למעשה, פגיעות נוספות בחקירה אל מול המערכת המשפטית.

נתונים קשים על היקף תופעה של פגיעות פיזיות בבני נוער בפנימיות מצד אנשי הצוות נחשפו על-ידי ד"ר שלהבת עטר-שוורץ, מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית על-שם פאול בראוולד, האוניברסיטה העברית בירושלים.

הנתונים נכללים בסקר שערכה עטר-שוורץ בקרב בני נוער השוהים בפנימיות. הסקר חושף כי בחודש האחרון שקדם לסקר, למעלה מרבע מבני הנוער (28%) דיווחו על היותם קורבנות להתנהגות פיזית אלימה מצד איש צוות מהפנימייה. כשליש מהילדים דיווחו כי חוו אלימות מילולית אחת לפחות בחודש האחרון מאיש צוות במקום. ד"ר עטר-שוורץ מצאה כי ילדים ובני נוער בפנימיות במגזר הערבי, חשופים באופן בולט הרבה יותר לאלימות בהשוואה לשאר הפנימיות.

טלי יוגב, מנהלת רשות חסות הנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, אמרה כי במסגרות חסות הנוער יש בדרך כלל גם נערים פוגעים וגם נערים קורבנות פגיעה, ולעיתים קשה להבחין ביניהם, מאחר שנערים שהיו קורבנות הופכים לא אחת למקרבנים.

ח"כ שלמה מולה שיתף בסיפורו האישי כנער שהתחנך בפנימייה במסגרת עליית הנוער: "אילולא מסגרת עליית הנוער, לא היינו יכולים לשרוד". עם זאת, הוסיף מולה, מסגרת הפנימייה צריכה להיות חלופה לאחר שמוצו כל התהליכים במסגרת המשפחתית.

מנתונים שפורסמו לאחרונה בשנתון הסטטיסטי לילדים בישראל על-ידי המועצה לשלום הילד, עולה כי מתוך הילדים עד גיל 14 שנפגעו מינית ונחקרו על-ידי חוקרי ילדים, 97 נפגעו על-ידי איש צוות במוסד חינוכי.

בני הנוער, השותפים המלאים לכינוס באר-שבע לשלום הילד, כתבו בנייר עמדה לקראת המושב העוסק בנושא בני הנוער בפנימיות, כי ילדים השוהים במסגרות השמה חוץ-ביתית מצויים במצב מיוחד ופגיע. רובן של מסגרות ההשמה החוץ-ביתיות עושות עבודתן נאמנה ומצליחות לגדל, לחנך ולשקם ילדים ובני נוער, שהוצאתם מהבית הייתה הכרחית עבורם על-מנת לחלצם ממעגל האלימות והסיכון. אולם מציאות זו שבה מסגרת משמשת כתחליף למשפחה, טומנת בחובה גם סכנות לא מעטות שיש לתת עליהן את הדעת על-מנת למנוע אותן.

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, הגיב לדברים שעלו במושב ואמר כי יש הכרח להקים מוסד של נציב קבילות מיוחד לילדים בפנימיות, שבראשו יעמוד שופט בדימוס ואשר יהיה נגיש וזמין לכל ילד במסגרת חוץ-ביתית.

חבר הכנסת יצחק הרצוג, לשעבר שר הרווחה והשירותים החברתיים, אמר כי יש להסדיר בחקיקה את השתתפותם של ילדים בתוכניות ריאליטי. הרצוג הוסיף ואמר כי אינטרסים כלכליים הם אלה ש"שולטים בכיפה", והדברים מגיעים גם לניצול ילדים למטרות פרסום ושיווק. "הפכנו לחברה ששואפת לזוהר ומוחצנות", ציין הרצוג. הוא תקף גם את החשיפה של תוכניות כמו 'האח הגדול' לילדים, כולל ילדים רכים.

אילנה דורי-מנדלוביץ', מנהלת תחום חוק עבודת הנוער במשרד התמ"ת, סיפרה כי לא אחת משרדה נתון בלחצים ואיומים מצד הורים שלא אושרה העסקת ילדם בפרסומת, בדוגמנות או בהופעות אומנותיות בשל תכנים לא מתאימים. עוד ציינה דורי-מנדלוביץ', כי בשל המגבלות הקיימות בישראל על העסקת ילדים בתחומים אלה, יש זליגה לשימוש בילדים מחוץ-לארץ או אפילו לצילום של ילדים ישראלים שנערך מחוץ למדינה.

פרופ' גיל זלצמן, מנהל חטיבת הילדים והנוער בבית החולים "גהה", מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, איזן את התמונה וטען כי "אילו היינו מגבילים בעבר הופעות אומנותיות של ילדים, לא היינו זוכים למוסיקאי דגול כמו מוצארט, שהחל להופיע כבר בגיל 4". לדעתו, נחוץ איזון שיאפשר מצד אחד מיצוי כישרונות של ילדים ומצד שני יגביל פעולות שעלולות להזיק לילדים ובכל מקרה, חיוני שתוכניות כאלו בהשתתפות ילדים יהיו מלוות בהערכה פסיכולוגית ופסיכיאטרית.

ד"ר דיאנה לוצאטו, סוציולוגית ואנתרופולוגית מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו, תקפה בחריפות פרסומי אופנה העושים שימוש פורנוגרפי בילדים כשלעיתים אף ניתן לראות בהם עידוד לפדופיליה. לדעתה, גם להורים יש חלק נכבד בדחיפת ילדים להבעות מיניות כדי לקדם את הסיכוי שלהם להשתתף בפרסומת.

שיר ביטון, זמרת ויוצרת, בעצמה "פליטת" תוכנית ריאליטי, ציינה במושב שהתקיים בנושא, כי גם לבוגרים המשתתפים בתוכניות כאלה, יש לא אחת טראומות קשות כתוצאה מנפילה המתאפיינת במעבר מחשיפה עצומה לאנונימיות מוחלטת. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בילדים שאין להם בכלל את היכולות והבגרות הנפשית להתמודד עם טראומות כאלו.

לפי נתוני המועצה לשלום הילד, בשנת 2010 ניתנו 2,923 היתרים להעסקת ילדים בגילאי שנה עד חמש עשרה בפרסומות ובהופעות ציבוריות. רוב הילדים היו בני 11-6, אולם 13% מהם ניתנו לילדים בני 4-1. בנות (54%) קיבלו יותר היתרים מאשר בנים (46%) ורוב מוחלט של ההיתרים ניתנו לילדים המתגוררים באזור תל אביב והמרכז (83%).