שפטל: ראיות לאליבי של קצב לאחד ממעשי האונס

יורם שפטל, פרקליטו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, יבקש להגיש לבית המשפט העליון ראיות חדשות שלדבריו התגלו לאחרונה בידי משפחת קצב. לטענת שפטל, ראיות אלו מלמדות שקצב לא שיקר בטענת האליבי שהעלה לגבי האונס של א' ממשרד התיירות בבית הטקסטיל בתל אביב באפריל 1998.

קצב הורשע בכך שמיד לאחר האירוע של יוצאי פרס שהתקיים בפארק הלאומי ברמת גן, הוא נסע למשרדו בבית הטקסטיל בתל אביב ושם אנס את א'. קצב טען, כי לפני האונס לכאורה הוא היה מוקף על-ידי מאבטחי שב"כ, ושבזמן האונס לכאורה הוא הסיע את אמו לביתה בקריית מלאכי. בית המשפט קבע כי שתי הטענות לא נכונות: "המערער העיד שבאירוע של יהדות אירן היה מוקף באבטחה צמודה, דבר שהתברר כלא נכון... שקריו של המערער עולים גם מדבריו שלפיהם הביא את אמו לאירוע יוצאי אירן".

שפטל טוען (יום ה', 23.2.12), כי קעקוע שתי טענות אלו הביא את בית המשפט למסקנה לפיה קצב הוא שקרן, ובכך נפגעה אמינותו גם באשר לטענות אחרות שהעלה. לדברי שפטל, המשמעות המשפטית של הראיות החדשות היא שמדובר ב"אליבי ברזל".

אריאל קצב אמר, שהראיה היא קטע וידאו שנלקח מסרט המצוי בארכיון של ארגון יוצאי אירן, בו נראים הן אמו של קצב והן מאבטחי השב"כ. שפטל הוסיף, כי לאחר מכן נכנס קצב לרכב עם אמו והם נסעו ללא נוכחות א'. לדבריו, איכון הסלולרים מאותו יום מוכיח זאת, מאחר שבאותה שעה התקיימו שיחות טלפון בין קצב לבין א'. "ההרשעה על מה שקרה בבית הטקסטיל זאת עלילה חמורה", סיכם. "המפתח הוא באיכון. הפרקליטות לא עשתה את זה, ופסק הדין נכתב בהנחה שלא ימצאו את האיכונים".

יצוין, כי הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון הצביעו על כך שא' טעתה כל הנראה בתאריכו של האונס בבית הטכסטיל (הראשון מבין שני מעשי האונס בהם הורשע קצב). לכן, אף אם יסתבר שלקצב יש אליבי ליום האירוע בבית הטכסטיל, עדיין אין בכך בהכרח כדי לבטל את הרשעתו באונס זה. מאידך, אם יתברר שא' לא אמרה אמת לגבי האונס הראשון ושהאליבי של קצב אמין, יהיה בכך כדי להשליך על אמינותם של השניים גם לגבי האונס השני, במלון שרתון פלאזה בירושלים.

בית המשפט העליון מסכים לקבל ראיות נוספות רק במקרים נדירים ביותר. אחד מהם היה במשפטו של ג'ון דמיאניוק, עליו הגן שפטל, אם כי הראיות שהביאו לזיכויו של דמיאניוק מחמת הספק הוגשו דווקא בידי התביעה.