למרות מאמצי פיתוח, שעלו מיליוני דולרים, טרם הצליחו לפתח בארצות-הברית מיגון אישי - שכפ"ץ - קל, כדי שהמטען, שנושא הרובאי, ישקול פחות מ-45 ק"ג.
יעד הפיתוח היה מיגון אישי, שישקול כעשרים ק"ג. דוח, שהכין מכון המחקר "ראנד" עבור צבא ארצות-הברית, מסר, כי היעד עדיין רחוק מהגשמה, ויש לשנות את הגישה: לא להיצמד לחומרים הבליסטיים הנוכחיים, אלא לחשוב על טכנולוגיות אחרות, תוך שיתוף עם מאמצים במעבדות למחקר-ולפיתוח של חילות אחרים. הדוח קובע, כי יש חומרים מתקדמים, שיכולים לשמש למיגון אישי, אך הם דורשים עוד הרבה ניסויים, כיוון שהם יקרים, או טרם הבשילו לפתרון טכנולוגי ראוי.
רוּסאר - סיב, שפותח ברוסיה - עדיף, לדברי דוח "ראנד", מקֶוולאר ומטווארון (Twaron) - החומרים הבליסטיים, הנהוגים במערב. אך מחירו פי חמישה-עשר מהחומרים המערביים. יתר על כן, החקיקה האמריקנית מעדיפה את הייצור המקומי על פני ייבוא.
דוח "ראנד" מדגיש, כי ניסויים בחומרים מרוכבים, הכוללים ציפויים קראמיים, או שילוב של פולימרים - גילו, כי הפתרונות יעילים, אך יקרים למדי. הדוח מציין, כי ספק אם יוכלו לייצר מהחומרים החדישים מיגון לכל הגוף.
חוקרי "ראנד" מעלים ספקות לגבי התאמת שיטת המכרזים, שיש בה עדיפות למציע את המחיר הזול. לעתים קרובות, מציין הדוח, נבחרת ההצעה הזולה במקום ההצעה הטובה ביותר מבחינת משקל המיגון, או טיבו.
חוקרי "ראנד" מציעים להקטין את משקל המיגון האישי על-ידי לבישת חלק ממנו בלבד, בהתאם למתאר הלחימה. גישה זו יוצרת עומס רב על המפקדים, שצריכים לתכנן גם את הנושא הזה במסגרת נוהל הקרב.
לטענת יצרני מיגון אישי, ניתן להקטין את משקל האפודים בעשרה אחוזים לכל היותר. לדעתם, כל דרישה להקלה נוספת במשקל האפוד אינה מעשית בשלב הזה.
מדענים הציעו לעצב מחדש את האפוד, כך שבאזורים מסוימים (למשל, על הבטן) הוא יהיה דק יותר. לרעיון הזה יש משמעות בטיחותית כבדה - בנוסף לקשיים בייצור, באבטחת איכות ובהליכי הבקרה והבחינה.
מחקר "ראנד" מציין, כי יש להמשיך בהפקת הלקחים משדות הקרב בעירק ובאפגניסטן, כדי להבין את התנהגות אפוד המגן בעת קרב וכיצד הוא משפיע על תפקוד החייל בקרב ועל יעילות היחידה.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
