נדחתה תביעה של מפרקי קווי אשראי נגד יובל רן

משרד רואי החשבון זיו-האפט ויובל רן לא יפצו את קופת הפירוק של חברת קווי אשראי, בעקבות הסכם לניהול תחום ההלוואות החוץ-בנקאיות של החברה. כך קבע (יום ד', 28.3.12) בית המשפט העליון.

בשנת 1993 חתמה קווי אשראי על הסכם עם יובל רן, נתן שוורץ, אברהם גולדרייך, נתן טורנר ואלון ליברמן לניהול תחום זה באמצעות חברת-בת. המנהלים התחייבו להעניק לה את שירותיהם במשך שבע שנים, תמורת מחצית מרווחי חברת-הבת לפני מס. במאי 1994 ערך משרד רו"ח שלמה זיו (כיום - זיו-האפט), לבקשת קווי אשראי, הערכה של דמי הניהול הצפויים להיות משולמים למנהלים עד תום ההסכם וקבע שמדובר ב-27 מיליון שקל. בעקבות זאת נחתם הסכם חדש בין החברה למנהלים, ולפיו קיבלו מראש את כל דמי הניהול באמצעות הקצאת מניות.

לאחר קריסת קווי אשראי הגישו המפרקים תביעות נגד זיו ורן. בתביעה נגד זיו נטען, כי הערכת השווי של המשרד הייתה רשלנית, ואילו רן נתבע להחזיר את השווי היחסי של דמי הניהול תמורתם לא סיפק שירותים בשל בריחתו מהארץ. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה נגד זיו וחייב את רן לשלם 2.7 מיליון שקל לקופת הכינוס.

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, דחה את ערעור המפרקים בנושא זיו וקיבל את ערעורו של רן. לדבריו, יש לבחון את חוות הדעת של זיו ביחס לנתונים שמסרה לו החברה ולא ביחס לשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות בכללותו. גם אם הערכתו של זיו הייתה אופטימית, קבע ריבלין, לא הוכח שהיא הייתה רשלנית. "לא ניתן לחזות במדויק את מידת הצלחתה העתידית של חברה עסקית, וקיימים במקרה זה אינספור הסברים אלטרנטיביים לקריסתה הסופית של החברה, מלבד רשלנות זיו. נטל ההוכחה להראות כי זיו התרשל היה מוטל על כתפי המפרקים. כאמור, נטל זה לא הורם", אומר ריבלין.

בנושא רן, מותח ריבלין ביקורת על שופטת המחוזי, רות רונן: "לאחר שנקבע בבית המשפט המחוזי כי רן לא הפר את החוזה עם החברה, לא ברור מהו היסוד לקבלת התביעה נגדו. רן לא קיבל כל שכר במזומן על תרומתו לחברה והתמורה שקיבל מתמצית במניות של החברה שהוקצו לו. אין חולק כי מניות אלו, שהופקדו על-פי ההסכם השני בידי נאמן במהלך כל תקופת החוזה, הוחזרו לחברה. בכך מולאה חובת ההשבה - אם הייתה כזו. אומנם המניות הוחזרו לאחר שהחברה נכנסה להליכי חדלות פירעון, וערכן היה אפסי. ברם, מכיוון שבסופו של יום לא קיבל רן מהחברה דבר, קשה לכנות חובת תשלום מצידו לחברה בשם 'השבה', ולסמוך אותה על 'דיני ההשבה הכלליים'. לפיכך, לא מצאנו כי נתקיימה עילה לחייב את רן בתשלום כלשהו לחברה".