ראשית, כמה מילים שיקלקלו מעט את החגיגה סביב הכותרות על "שקט תעשייתי למשך שלוש וחצי שנים ברכבת". נייר ההסכמות שנוסח בשבוע שעבר כולל את אותן אותיות הכתובות בכל הסכם קיבוצי שעליו חותמת ההסתדרות: "נציגות העובדים תתחייב לשקט תעשייתי בנושאים שהוסדרו בהסכם הקיבוצי לתקופת ההסכם".

במילים אחרות, עובדי הרכבת אינם רשאים לשבות בענייני שכר ובעניין מבנה החברה וחטיבת התחזוקה בפרט, אך הם רשאים לשבות בגין כל עניין אחר. אבל, חשוב מכך: בכל פעם שההסתדרות תפתח בשביתה כללית בשל סכסוך עבודה כללי במשק, יהיו עובדי הרכבת הראשונים לשבות, גם אם זה יקרה מחר בבוקר.

למעשה, בעוד שהשקט התעשייתי הרשמי ברכבת יסתיים רק בסוף 2015, הרי שכבר בסוף 2013 מסתיים השקט התעשייתי במגזר הציבורי כולו, ואז רשאית ההסתדרות להשבית את המשק בגין דרישתה לתוספות שכר.

עובדי הרכבת לא הוחרגו מהסכם השכר העתידי, ויותר חשוב - הם לא הוחרגו מהצורך לשמש כחיילים נאמנים בקרב של ההסתדרות על גובה תוספות השכר.

אבל תנוח דעתכם, השביתה הבאה ברכבת תהיה הרבה קודם. לא מכריזים על סכסוך עבודה כללי במשק רק בגין הסכמי שכר, ומספיק להיזכר כי השביתה האחרונה פרצה בעניין עובדי הקבלן. על-פי הערכות, הסכסוך הבא יעסוק בעתידן של קרנות הפנסיה, ובהיעדר רשת ביטחון שמבטיחה כראוי את כספי החוסכים.

יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, כבר הודיע במספר הזדמנויות כי זה הולך להיות המאבק הגדול הבא שלו. הוא לא יעשה זאת לפני הבחירות לראשות הארגון שיתקיימו ב-22 במאי, אבל אפשר לנחש שזה יקרה מיד לאחר מכן.

מהלך אסטרטגי

אחרי שהסברנו שהשביתה הבאה ברכבת תגיע די בקרוב, הנה הצהרה שתישמע מעט פרובוקטיבית: בשביתה הבאה אתם תאהבו את עובדי הרכבת. איך זה יכול להיות, אתם שואלים. ובכן, סעיף קטן בנייר העקרונות שגובש בשבוע שעבר מדבר על קליטת כל הקופאים והקופאיות שמועסקים כיום באמצעות חברת כוח האדם מנפאואר. הסעיף הזה נתפס כמעט כמו צעד הומאני של הוועד ולא יותר מזה, ולכן לא זכה לכותרות.

בפועל, מדובר במהלך אסטרטגי בל יתואר: לראשונה מזה שנים, יוכלו עובדי הרכבת להשבית את הקופות. אותן קופות שההנהלה דאגה להפריט בשל אותה ראייה אסטרטגית ממש.

באמצעות השבתת הקופות, יוכלו עובדי הרכבת להפעיל מצד אחד לחץ ארגוני כבד על ההנהלה באמצעות נזק כלכלי של מיליוני שקלים מדי יום, ומנגד להתחבב מאוד על ציבור הנוסעים שייסע ברכבת חינם אין כסף.

"זה היה החלום שלי", אמרה לי יו"ר הוועד, גילה אדרעי, רגע אחרי שנייר העקרונות נוסח בשבוע שעבר. הרי אף אחד לא אוהב להיות שנוא הציבור, במיוחד כשיש ילדים בבית.

אדרעי עשתה לא מעט טעויות בדרך, אבל צריך לזכור שהיה לה שאלטר אחד: לסגור את הרכבת. השבתת קווי המטען לא דגדגה לאף אחד משום שהיקף התובלה היבשתית באמצעות רכבות משא זניח למדי בישראל, וכן עצירת רכבות הנוסעים הייתה בגדר הכלי האפקטיבי היחידי במאבק שלה.

עכשיו היא יכולה רק לדמיין את המאבק הבא: עובדי הרכבת שיאיישו את הקופות יחלקו לנוסעים פרחים במקום כרטיסים, ועל התענוג הזה תשלם ההנהלה מיליונים.

התקשורת כבר לא תוביל עליהום ותדבר על "הביזיון הגדול", אלא לכל היותר תראיין נוסע מחויך שחסך כמה שקלים טובים.

הגסות של כץ

שר התחבורה, ישראל כץ, לא התאפק בסוף השבוע האחרון ואמר בראיון לישראל היום: "ריסקתי את גילה אדרעי תוך ניצול ההתנהגות הגסה והברוטאלית שלה... ועד העובדים לא יחזיק בשאלטר ולא ינהל את החברה במקום ההנהלה".

ובכן, אחרי שהבנתם היום שוועד העובדים הולך להחזיק מעתה בשאלטר גדול בהרבה ממה שהיה לו קודם, נשאר רק לענות על השאלה: מי יותר גס וברוטאלי - אדרעי או דווקא כץ?