סופית: שגב ישלם למאנה 550,000 שקל

עו"ד יוסי שגב ישלם למתווך רוני מאנה למעלה מ-500,000 שקל - כך נקבע סופית בהחלטתו של בית המשפט העליון. השופט צבי זילברטל דחה (יום א', 8.4.12) את בקשתו של שגב לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב.

המחלוקת בין שגב למאנה נגעה לשכר טירחתו של שגב בגין ייצוגו של מאנה בתביעות הדדיות מול ארקדי גאידמק. הבורר, עו"ד יורם אלרואי, דחה את תביעתו של שגב וקיבל חלקית את תביעתו של מאנה, וחייב את שגב לשלם למאנה 435,000 שקל. השופטת המחוזית יהודית שבח דחתה את ערעורו של שגב, תוך שהיא קובעת שהיטעה את מאנה וניסה להוציא ממנו שכר טירחה מופרז, וחייבה אותו בתשלום הוצאות בסך 100,000 שקל.

זילברטל דחה על הסף את בקשתו של שגב לערער על החלטתה של שבח: "רשות ערעור על פסקי דין והחלטות של הערכאה הדיונית בענייני בוררות תינתן אך באותם מקרים בהם יעלה בידי בעל דין להצביע על כך שבקשתו מעלה שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי או כאשר שיקולי צדק ומניעת עיוות דין מחייבים את התערבות בית המשפט. לאחר העיון, אינני סבור כי עניינו של המבקש בא בקהלם של מקרים אלה".

לדברי זילברטל, שגב העלה בבקשתו טענות עובדתיות נגד פסק הבורר של אלרואי וטענות עקרוניות בנוגע לסמכותו של הבורר. הראשונות הן ספציפיות למקרה הנדון ולכן אינן מצדיקות ערעור, מה עוד שלדעת זילברטל הקביעות העובדתיות מבוססות היטב. בנוגע לסמכותו של הבורר טען שגב, כי אלרואי תיקן את פסקו למעלה מ-30 יום לאחר שהצדדים ביקשו זאת ובכך חרג מהוראות החוק. על כך אומר זילברטל, כי אין בכך כדי לגרום עיוות דין חמור ולפיכך אין בכך כדי להצדיק את ביטול הפסק, מה עוד ששגב עצמו לא התייחס לאיחור בזמן אמת ולמעשה השלים איתו.

טענה נוספת של שגב הייתה, שחיובו בתוספת ריבית והצמדה בפסק המתוקן היה עקרוני ולא של טעות סופר בלבד, ולכן התיקון בטל. על כך משיב זילברטל באומרו: "העמדה בפסיקה ביחס לפסיקת ריבית והצמדה היא 'שפסיקתם היא הכלל, ואי פסיקתם היא החריג, המצריך הנמקה' ועל כן נוטים לראות בהשמטת הוראה על תשלום (או אי תשלום) ריבית והצמדה כהשמטה טכנית או מקרית שניתן לתקנה. אף שהדברים נאמרו ביחס לפסק דין של בית משפט, נראה כי ניתן להקיש מכך לפסק בורר".

לבסוף מתייחס זילברטל לטענותיו של שגב נגד ביקורתו של שבח עליו, אשר לדבריו "הסבו לו ולמשרדו נזק רב". על כך הוא אומר: "לממצאים אלה, שראוי יותר לכנותם הערות ביקורת, אין נפקות בכל הנוגע לתוצאת הפסק (דחיית הבקשה לביטול פסק הבורר), שכן נמצא כי לגוף העניין לא עומדת לעו"ד שגב עילה לביטול פסק הבוררות. ככל שלהערות אלה הייתה השלכה על קביעת סכום ההוצאות, אין בכך עילה למתן רשות ערעור, כמו גם סכום ההוצאות עצמו, גם אם הוא על הצד הגבוה".