"אני מתקשה לראות כיצד החלת הדין השרעי תשמש לתכלית ראויה שמתיישבת עם ערכי מדינת ישראל כמדינת יהודית ודמוקרטית שהשוויון הוא בנשמת אפה". כך אומר (8.5.12) שופט בית המשפט למשפחה בטבריה, אסף זגורי.
זגורי דן בעניינם של בני זוג מוסלמים פלשתינים, שהתחתנו ברשות הפלשתינית על-פי דיני השריעה (ההלכה המוסלמית) בשנת 1996 והתגרשו בשנת 2011 לאחר שנולדו להם שישה ילדים. הבעל היה משת"פ של ישראל, ולאחר שנחשף ככזה עברה המשפחה להתגורר בישראל ובני הזוג מתקיימים מקצבאות של הביטוח הלאומי. המדינה חויבה לפצותו במיליון שקל בעקבות תביעת נזיקין שהגיש, וערעורה על פסק הדין טרם הוכרע.
לצורך הכרעה במחלוקות הממוניות בין בני הזוג, נדרש זגורי לדון בשאלה מהו הדין שיחול עליהם. לדבריו, מאחר שנישאו מחוץ לשטח ישראל, לכאורה אמור לחול עליהם הדין השרעי ולא חוק יחסי ממון הישראלי היוצר משטר של שיתוף בנכסים. ואולם, זגורי החליט אחרת:
"מצב דברים זה מביא לכך שלכאורה, יש ליתן ההכרעה השיפוטית בתביעה הרכושית שהגישה האשה על-פי הדין השרעי החל על הצדדים ולפיו ברור על פניו שאין האשה יכולה לזכות בנכסי בעלה ולא כל שכן בנכסי צד ג'. תוצאה זו היא תוצאה קשה המנוגדת לתחושת הצדק השיפוטית, לזכות ולעיקרון השוויון בין המינים ולתיזת חלוקת המשאבים השוויונית נשוא חוק יחסי ממון. תוצאה קשה זו למעשה משקפת הפליה בין בני זוג שנישאו בישראל לבין בני זוג שנישאו מחוץ לישראל, והיא עלולה להוות בנסיבותינו משום פגיעה בזכויות יסוד של האשה המוגנות בחוק היסוד:
כבוד האדם וחירותו, כאשר אני מתקשה לראות כיצד החלת הדין השרעי תשמש לתכלית ראויה שמתיישבת עם ערכי מדינת ישראל כמדינת יהודית ודמוקרטית שהשוויון הוא בנשמת אפה".
זגורי החליט לעשות שימוש בחוק בתי המשפט למשפחה, המאפשר לבית המשפט לסטות מסדרי הדין לשם עשיית הצדק. לדבריו, יש להחיל במקרה זה את הסעיף המאפשר להחיל על בני זוג משטר רכושי אחר מזה החל במקום בו נישאו, אם הסכימו על כך. הסכם כזה יכול להיות גם במשתמע, וזגורי קובע שזהו המצב במקרה הנדון לאור הראיות ומסיבות דיוניות. בין היתר הוא אומר, כי חוק איזון משאבים הוא בבחינת תקנת הציבור ולכן עליו לחול על כל מי שמתגורר בישראל, ללא קשר לשאלה היכן התחתן.
