בג"ץ מרחיב הסנקציות על הפליית נשים בשכר

בית המשפט העליון קובע (יום ה', 17.5.12), כי ייתכנו מקרים בהם הפרת חוק שכר שווה בידי מעסיק תביא אוטומטית לקביעה שהוא הפר גם את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. משמעותו של מצב כזה היא, שניתן יהיה לחייב את המעסיק בפיצוי האוטומטי הקבוע בחוק ולא רק בהשלמת הפער בשכר בין העובדים.

בג"ץ קיבל את עתירתן של אורית גורן ושדולת הנשים נגד החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר קבע שאין ליצור זיקה אוטומטית בין שני החוקים. גורן זכתה בתביעתה נגד רשת הום סנטר, לאחר שהוכיחה ששכרה היה נמוך ב-35% משל גבר שעבד בתפקיד זהה. בית הדין האיזורי לעבודה קבע, כי העובדה שגורן ביקשה שכר נמוך יותר מאשר הגבר אינה עילה לקפח אותה, והורה להום סנטר לשלם לה 6,944 שקל.

גורן ערערה בפני בית הדין הארצי וביקשה לקבוע, כי היא זכאית גם לפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בית הדין הארצי (בדעת רוב של השופטים ורדה וירט-ליבנה ושמואל צור, נגד הנשיא דאז סטיב אדלר) דחה את העתירה בקובעו, כי מדובר בחוקים משלימים ולא בחוקים חופפים. נגד פסק דין זה עתרה גורן לבג"ץ, והנשיאה בדימוס דורית ביניש קיבלה את עתירתה בהסכמת השופטים אסתר חיות ויצחק עמית.

מניעת האפליה מחייבת אכיפה מוגברת

ביניש מרחיבה את הדיבור על האפליה הפסולה בשוק העבודה בין גברים לנשים, הבאה לידי ביטוי בכך ששכרן של נשים עדיין נמוך בעשרות אחוזים משל גברים באותן משרות. "אין להכיר בחופש ההתקשרות של המעסיק כשיקול עצמאי שעשוי להצדיק הפליה בשכר בין גברים לנשים. הכרה בעיקרון חופש ההתקשרות של המעסיק כהגנה לפי חוק שכר שווה עלולה לשמש ככסות להפליה מגדרית ולהביא להנצחתה, וכך לחתור תחת התכלית העומדת ביסוד חוק שכר שווה", היא אומרת.

ביניש דוחה את עמדתה של וירט-ליבנה, לפיה הקפדה על קיום החוק דווקא תביא לכך שמעסיקים יעדיפו להעסיק גברים: "מדיניות מעין זו של מעביד תהיה כשלעצמה עבירה על חוק שוויון הזדמנויות, האוסר על מעביד להתחשב במינה של העובדת בעת ההחלטה אם לקבלה לעבודה. מעביד שינקוט מדיניות כזו יהיה חשוף לאחריות פלילית ונזיקית. הדרך למנוע את הפלייתן של נשים בשוק העבודה נעוצה, איפוא, באכיפה מוגברת של החוקים האוסרים על הפלייתן ולא בריקון חוקים אלה מתוכן מתוך התחשבות כביכול בתנאי השוק"

בנוגע ליחס בין החוקים, אומרת ביניש: "בתביעה לפי חוק שכר שווה די להצביע על פערים בשכר בין אישה לגבר המבצעים אותה עבודה (או עבודה שווה בעיקרה או שוות ערך), שהמעביד לא הצליח להוכיח כי קיימת להם הצדקה עניינית, כדי לגבש את עילת התביעה; ואילו קיומה של עילת התביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות מותנה בהוכחה ששיקול אסור המתייחס לעובד נשקל על-ידי המעביד".

השיהוי הניכר מנע פיצוי

עם זאת, ביניש מוסיפה: "ייתכן שבנסיבות מסוימות יהיה די בהוכחת קיומו של פער משמעותי בשכר בין עובדת לעובד כדי להעביר את נטל ההוכחה בתביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות לכתפי המעביד". היא מונה ראיות שונות שיכול העובד להביא, ואשר ייצרו את הנקודה שאחריה יידרש המעביד להוכיח שלא הפלה לרעה את העובד.

במקרה הנדון, קובעת ביניש, די בראיות שהביאה גורן כדי להוכיח שהום סנטר הפרה גם את חוק שוויון הזדמנויות. ואולם, מאחר שהעתירה הוגשה בשיהוי ניכר (שלוש שנים אחרי פסק דינו של בית הדין הארצי), ובג"ץ החליט לדון בה בעיקר בשל ההיבטים העקרוניים העולים ממנה, הוחלט שלא לזכות את גורן בפיצוי נוסף. מסיבה זו גם לא נפסקו הוצאות לטובתה.

גורן ושדולת הנשים יוצגו בידי עוה"ד ארנה לין, אודליה אטינגר, ברק כלב ויניב ויסמן. את הום סנטר ייצגו עוה"ד דרור גל, כרמית לוי-זמיר וסימה גולין, ואת נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה - עוה"ד ציונה קניג-יאיר וג'נט שלום.