אסיר ביטחוני יפוצה על עיכוב שחרורו

ג'רייס ג'רייס, אסיר ביטחוני לשעבר, יקבל מן המדינה 30,000 שקל כפיצוי על עיכוב בשחרורו המוקדם, אשר נבע מהפרת הבטחתה של המדינה שלא להתנגד לשחרור זה. כך קבע (10.5.12) שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יצחק כהן, בדחותו את ערעורי שני הצדדים על פסק דינו של בית משפט השלום בעיר.

ג'רייס נדון ל-34 חודשי מאסר בעקבות עסקת טיעון, בה הודה במגע עם סוכן חוץ. במסגרת זו, הצהירה נציגת המדינה לפרוטוקול: "בכפוף להתפתחויות ולמידעים חדשים אשר עלולים להתקבל עד לדיון בעניינו של הנאשם בפני ועדת השחרורים, מודיעה המאשימה, כי תביע התייחסות חיובית בפני ועדת השחרורים על-ידי כך שלא תטען שיש בעצם הרשעת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן כדי למנוע את ניכוי השליש מתקופת מאסרו".

לאחר שג'רייס ריצה שני שלישים מתקופת מאסרו, דנה ועדת השחרורים באפשרות לשחררו ונציג המדינה טען - בניגוד להתחייבותה - שנסיבות המאסר שוללות את שחרורו של ג'רייס. הלה ערער על כך לבית המשפט המחוזי בנצרת, אשר קיבל את הערעור והורה לשחררו - 81 יום לאחר שחלפו שני שלישים מתקופת מאסרו. בית המשפט ציין, כי המידע שהגישה המדינה לוועדה לא נגע לג'רייס אלא לדפוסי הפעולה של המודיעין האירני, והעיר שהוא מברך את המדינה על כך ששינתה את עמדתה ובסופו של דבר כיבדה את התחייבותה כלפי ג'רייס.

בית משפט השלום בחיפה זיכה את ג'רייס בפיצוי של 30,000 שקל על העיכוב, וכאמור המחוזי דחה את הערעורים ההדדיים על ההחלטה. כהן דוחה את טענת המדינה, כאילו בפרוטוקול ועדת השחרורים נרשם נוסח שגוי של דברי בא-כוחה ומעיר: "אודה, כי לא עלה בידי להבין מדוע יש להניח שדווקא הנוסח השני הוא הנוסח הנכון. דברים אלה היה צורך לברר בבית משפט קמא. אינני מקבל את בקשת בא-כוח המשיבה לאמץ דווקא את הנוסח הנוח למשיבה, ומשלא נתברר כיצד אירע שנולדו שני נוסחים, ובהינתן שרישום הפרוטוקול לא היה מצוי בידו של המערער, הנוסח שיאומץ הוא הנוסח הנוח למערער".

עוד אומר כהן כי הוכחה לכך שהמדינה אכן התנגדה לשחרור מצויה בדברי בית המשפט המחוזי, שכאמור בירך אותה על כך ששבה בסופו של דבר לעמדתה המובטחת. עוד הוא אומר, כי המדינה לא הייתה יכולה להשתחרר מהתחייבותה, שכן העובדות לא השתנו מאז עסקת הטיעון עם ג'רייס.

מאידך-גיסא אומר כהן, כי לג'רייס לא הייתה זכות מוקנית לשחרור מוקדם והוא היה במאסר כדין גם באותם 81 יום. המדינה לא התחייבה לשחרר אותו אלא רק שלא להתנגד לשחרורו, ובנסיבות אלו הפיצוי שנפסק בבית משפט השלום הוא ראוי.