עדות ארכיאולוגית ראשונה לבית לחם המקראית

ממצא עתיק ראשון המהווה עדות מוחשית לקיומה של העיר בית לחם, הנזכרת במקרא, התגלה לאחרונה בירושלים.

במהלך פרויקט בגן לאומי עמק צורים, במסגרתו מסונן העפר מהחפירות הארכיאולוגיות שעורכת רשות העתיקות בעיר דוד במימון עמותת אלע"ד, נמצאה בולה שגודלה כ-1.5 ס"מ. בולה היא פיסה של טין, שחתמה מסמך או חפץ. בבולה הוטבע חותמו של שולח המסמך או החפץ, ושלמותה הייתה ראיה לכך שהמסמך או החפץ לא נפתח על-ידי מי שאינו מוסמך לכך.

על הבולה מופיעות שלוש שורות, בכתב עברי קדום:

בשבעת
בת לחם
[למל]ך

לדברי אלי שוקרון, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, "נראה שבשנה השביעית למלך (לא ברור אם מדובר בחזקיהו, מנשה או יואשיהו), נשלח מבית לחם משלוח למלך בירושלים. הבולה שמצאנו שייכת לקבוצת הבולות ה'פיסקליות' - בולות מנהלתיות שחתמו משלוחי מס שהועברו למערכת המיסוי של ממלכת יהודה בסוף המאה השמינית והשביעית לפנה"ס. המס יכול היה להיות מועבר בצורת בצעי כסף או תוצרת חקלאית כקנקני יין או חיטים".

שוקרון מדגיש, כי "זוהי הפעם הראשונה שהשם בית לחם מופיע מחוץ למקרא, בכתובת מתקופת הבית הראשון, המעידה שבית לחם אכן הייתה עיר בממלכת יהודה - ואולי גם בתקופות קדומות יותר".

במקרא נזכרת בית לחם לראשונה כ"בית לחם אפרתא", שבדרך אליה מתה ונקברה רחל (בראשית לה', יט'; מח', ז'). בבית לחם ישבו בני יהודה, ובתוכם גם משפחת בועז (מגילת רות). גדולתה של בית לחם, ראשיתה עם משיחתו של דוד בן ישי למלך (שמואל א', טז').