בית משפט השלום בתל אביב קבע (3.9.03) כי המדינה רשאית להעמיד לדין אדם שהורשע בבית משפט של הרשות הפלשתינית. עוד קבע בית המשפט, כי ניתן להעלות טענות מקדמיות, גם בשלבי המעצר, ובטרם הוגש כתב אישום.
בפני בית המשפט, הובאה בקשת המשטרה להאריך את מעצרו של נידאל אחמד, פלשתיני החשוד בביצוע רצח לפני כ-6 שנים. המשטרה ביקשה, באמצעות החוקר שלומי גיא, להאריך את מעצרו ב-12 יום, כדי לאפשר לה שהות להשלים את החקירה בעניינו ולהגיש בהמשך כתב אישום נגדו.
אחמד טען, באמצעות עו"ד אבו-שחאדה, את הטענה המקדמית "כבר הורשעתי" (שמשמעותה: אין מעמידים לדין אדם על מעשה שכבר הורשע או זוכה בגינו), לאור הרשעתו שאינה שנויה במחלוקת בגין אותה עבירה, בבית משפט של הרשות הפלשתינית, בו נידון למאסר עולם עם עבודות פרך, מתוכו ריצה כ-6 שנים, בטרם שוחרר.
השופט מוקי לנדמן בחן האם, ככלל, ניתן להעלות טענה מקדמית גם בשלבי המעצר, בטרם הוגש כתב אישום. השאלה עולה מנוסחו של סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי טענה מקדמית ניתן להעלות "בכל שלב שלאחר תחילת המשפט", והרי ברור כי המשפט לא החל, אם לא הוגש כתב אישום.
השופט לנדמן השיב לשאלה זו בחיוב, באשר "יש לקרוא לענייננו את סעיף 149 כמתייחס גם לאחר תחילת הליכי המעצר, היינו כי כוונתו: 'לאחר תחילת ההליך השיפוטי הרלבנטי'... הדבר מתחייב מהגיון הדברים, שכן לא סביר שאם, למשל, אין מחלוקת עובדתית שיש ממש בטענת התיישנות, או זיכוי קודם, ייעצר אדם או ישוחרר בתנאים אלו ואחרים, כשברור שלעולם לא ניתן יהיה להגיש כנגדו כתב אישום". תימוכין לדבריו, מצא השופט בעקיפין בפסיקת בג"צ (1563/96) ממנה ניתן להבין כי הדבר אפשרי.
ואולם, השופט דחה את הטענה לגופה, בקובעו כי "אם נראה ברשות הפלשתינית כבית דין זר (ואינני סבור כך), הרי מכוח סעיף 9(א) לחוק העונשין, אין תחולת דיני העונשין של ישראל מסוייגת על-ידי מעשה בית דין זר, אלא אם נקבע אחרת בחוק".
החוק המסייג לענייננו, הוא סעיף 2(ה) לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה, שומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), קובע שאין דנים אדם בישראל על מעשה שזוכה או הורשע עליו בפסק דין שניתן בפניו בבית משפט צבאי או בבית משפט אחר באיזור (בשטחים; נ.ש.), ועל-כן לא ניתן לדון את החשוד בבית משפט בישראל".
ואולם, סעיף 2(ג) קובע במפורש, כי התקנה לא תחול על מי שבשעת המעשה היה תושב האיזור ואינו ישראלי, ועל-כך שאחמד עונה לתנאי זה - אין חולק. מעבר לכך, ציין השופט, "הדבר מתיישב גם עם ההגיון, שאחרת די בכך שהרשות הפלשתינית היתה שופטת רוצחי ישראלים בשטחה - ולו לעונשים מגוחכים - כדי למנוע שיפוטם בישראל".
משקבע כי יש סמכות לבית המשפט לדון בהארכת המעצר, נענה השופט לבקשת המשטרה והאריך את מעצרו של אחמד, לאחר שקבע כי "קיים יסוד סביר לחשד המיוחס לחשוד וזאת, בין השאר, בהודעות אחיו במשטרה בזמנו, ובעולה מהעדויות הנוספות, אשר סותרות לכאורה את טענות החשוד".
השופט לנדמן מציין, כי הוא שקל "האם לאור העובדה שמדובר בעבירה שאירעה לפי 6 שנים ואשר קיימים לגביה קשיי חקירה רבים, הנובעים מהצורך לשיתוף פעולה עם הרשות הפלשתינית, יש הכרח במעצרו, או ליתר דיוק האם המשך מעצרו אכן יקדם את החקירה". לאחר שעיין בהשלמות החקירה, קבע השופט כי "לגבי חלקן [של השלמות החקירה] יש אפשרות לבצען ויש הכרח לבצען בעוד החשוד במעצר".
אתמול: עוד 'אסיר עולם' פלשתיני שהורשע ברצח
ברשות הפלשתינית נתפס בישראל ויועמד לדין
בתוך כך, אתמול (יום א') קרה מקרה דומה נוסף, כאשר המשטרה עצרה את נאדל חסן, תושב קלקיליה, בחשד כי רצח את בן דודו באפריל 99', באזור מלון מנדרין בתל אביב, ושוחרר מהכלא הפלשתיני, לאחר שהמתקן הותקף על-ידי ישראל בטילים.
חסן (33) חשוד כי כפת את בן דודו, אחמד סאמר, הסיע אותו לאזור בית המלון, שם השכיב אותו על שביל העפר, ודרס אותו הלוך ושוב בעזרת משאית, עד שמת. לאחר מכן, נמלט חסן לשטחים, בתקווה למצוא שם עיר מקלט, ואולם הוא הועמד לדין בבית משפט בשכם, שגזר עליו, בדומה לנידאל אחמד, מאסר עולם עם עבודות פרך.
וכמו במקרהו של אחמד, גם חסן לא ממש "זכה" לשבת שנים רבות מדיי בבית הכלא. חסן טוען, כי לאחר 3 שנים הוא שוחרר מהכלא יחד עם כל האסירים ששהו בו, לאחר למתקפת טילים של צה"ל.
תוך שימוש בזהות בדויה, חדר חסן לישראל במטרה למצוא עבודה, אולם לרוע מזלו, הוא נתפס אתמול בידי שוטרי סיור בפתח תקווה, והועבר לטיפול מחלק התשאול של היחידה המרכזית בתל אביב.
לאחר שהוגשה לבית המשפט הצהרת תובע, לפיה הפרקליטות מתעתדת להגיש נגדו כתב אישום באשמת רצח בן דודו, האריך בית המשפט את מעצרו.
מ' 18306/03 משטרת ישראל נ' נידאל אחמד
