בנים שלא טיפלו באמם יפונו מהבית המשותף

בניה של אישה מבוגרת יפנו את ביתה, משום שלא עמדו בהתחייבותם לטפל בה. מאידך-גיסא, הם יהיו זכאים לפיצוי בגובה דמי שכירות לשבע שנים, משום שגם האם נושא באחריות ליחסים הבלתי אפשריים שנוצרו בין הצדדים. כך קבע (3.6.12) שופט בית המשפט למשפחה בכפר סבא, צבי ויצמן.

"חזרתם של הנתבעים למשק נעשתה לבקשתם של התובע ואמו כנגד הבטחתה של האֵם כי יוכלו להישאר בבית ולהתגורר בו לאורך זמן ואף יקבלו את זכויות בר הרשות בבית ככל שהדבר יתאפשר מבחינה מינהלית וניתן יהא לפצלו מהמשק, ואף זאת כתנאי וכנגד להשגחתם וטיפולם בה", אומר ויצמן. "במהלך העדויות שנשמעו לפני יכולתי להתרשם כי האֵם אינה קלה באופיה וכי קשה עד מאוד להשביע את רצונה ולמלא את מאווייה, מתוך שכך המגורים במחיצתה ולצידה אינם פשוטים כלל ועיקר. הגיונם של דברים מלמד, איפוא, שהנתבעים לא היו נעתרים לשוב ולהתגורר עימה תחת קורת גג אחת אלא אִם וככל שהוצעה להם 'תמורה משמעותית' כנגד חזרתם זו".

עם זאת, ויצמן עומד בהרחבה על הידרדרות היחסים בין האם לבניה: "הוכח לפני כי הצדדים התווכחו והתקוטטו כמעט על כל דבר, כך התכתשו אודות עצם הנחתו של שולחן אוכל קטן לצד חדרה של האם, שולחן אשר האם חפצה לסלקו והנתבעים סירבו לכך, רבו בעניין הנחת חפצים על שולחן זה, התקוטטו על מיקום התאורה ליד חדרה של האֵם ועוד ועוד".

ויצמן מדגיש: "אינני סבור כי יש להאשים אך ורק צד אחד בהתדרדרות היחסים בין האם לנתבעים, בצד עקשנותה וטרחנותה של האֵם שוכנעתי כי גם הנתבעים לא טמנו ידם בצלחת ותרמו להחרפת המריבות עמה תוך שהם נוהגים בה בבוז ומדברים כנגדה בלשון בוטה ומזלזלת, לשון בה אחזו כלפיה אף לפני ביהמ"ש". הבנים אף הגישו תביעת לשון הרע נגד אמם בסך 500,000 שקל, ו"פשוט וברור שמי אשר מגיש תביעת ענק שכזו כנגד זה אשר התחייב ליתן לו מתנה אינו יכול להמשיך ולצפות כי המתחייב יוסיף לעמוד בהתחייבותו זו כלפיו".

ויצמן מסכם: "גם אם החיים במחיצתה של האם דרשו מהנתבעים סבלנות רבה, הרי ששומה עליהם לקבל את גחמותיה ושיגיונותיה מתוך טיבה של אותה מתנה יקרת הערך ומשמעותית שהתחייבה ליתן להם כנגד טיפולם ודאגתם למילוי כלל צרכיה ורצונותיה, בגדר ירצו - יקבלו תמורה נאה; לא ירצו - לא יקבלו".