כל יומיים וחצי בממוצע מת ילד בישראל

היפגעות ילדים מתאונות היא בעיה גלובלית. על-פי ארגון הבריאות העולמי, היפגעות ילדים היא המגיפה השנייה של האלף השלישי, אחרי השמנה. כך, מדי יום נהרגים בעולם כ-2,000 ילדים מתאונות. אין מדובר במגיפה המאפיינת את העולם השלישי. באירופה נהרגים מדי שנה כ-10,000 ילדים מתאונות, כך שהתופעה היא מרכזית גם במדינות המפותחות, בהן ישראל.

"בישראל כל יומיים וחצי בממוצע מת ילד", אומר פרופ' ארנון אפק, ראש מינהל רפואה במשרד הבריאות. שימוש קונסיסטנטי באסטרטגיות מניעה מוכחות עשויות להציל ילדים מהיפגעויות, מאשפוזים ממוות ומסבל מיותרים. שימוש באסטרטגיות מניעה יאפשרו לילדים ולמתבגרים לגדול ולהיות אזרחים יצרנים ומועילים בחברה בה הם חיים".

תאונות דרכים הן הסיבה הראשונה לתמותת ילדים בישראל (56.7%), ואחריה תאונות בית ופנאי (26.5%) – נפילות, הרעלות כוויות, חנק וטביעות (16.7% - סיבות שאינן מוגדרות). כשמדובר באשפוז, המגמה מתהפכת: 64% מהסיבות לאשפוז הן בגין תאונות בית ופנאי
ו-11% בגין תאונות דרכים (25% - סיבות אחרות). אוכלוסיית הילדים בסיכון כוללת (1) פעוטות בגילאי לידה עד ארבע, (2) בני נוער ו-(3) ילדים מהחברה הערבית.

ישראל בהשוואה ל-34 מדינות ה-OECD, ממוקמת במקום ה-15, קצת מתחת לממוצע, בהיפגעות ילדים בתאונות.

מנתוני ארגון 'בטרם' לבטיחות ילדים עולה, כי מתחילת שנת 2012 ועד מאי 2012 מתו בתאונות 54 ילדים. בתקופה המקבילה אשתקד נרשמו 39 מקרי מוות של ילדים בגין תאונות. 21 מהילדים מתו בתאונות דרכים והשאר כתוצאה מהרעלה, טביעה, חנק, נפילה, חתך/דקירה, שאיפת גוף זר ואחר.

אורלי סילבינגר, מנכ"ל ארגון 'בטרם' לבטיחות ילדים: "אסור לנו להתבלבל, אומנם גיליון הציונים מצביע על שיפור ברמת הבטיחות שהמדינה מספקת עבור ילדיה, אבל בפועל, מתים כל שנה כ-140 ילדים בתאונות. הפער בין ההיפגעות לבטיחות יצטמצם רק אם יישומו המלצות הדוח, ביניהן: אכיפת חוקים קיימים, מתן דגש על בטיחות הילדים בבית, פעילויות הסברה וקידום תוכנית לאומית בבטיחות ילדים".

על-פי גיליון הציונים, הניתן לישראל זו הפעם השנייה, הציון הממוצע שקיבלה ישראל בבטיחות ילדים השתפר במעט ועומד על 38 נקודות מתוך 60 הנקודות האפשריות, בהשוואה ל-31.5 שקיבלה ישראל בשנת 2009. ציון זה מעמיד את ישראל במקום ה-12 מתוך 24 המדינות המקבלות את גיליונות הציונים זו הפעם השנייה, ובכך עולה מיקומה מהמקום ה-15, עם ציון גבוה מהממוצע, העומד על 36.5 נקודות (בציונים ההשוואתיים לא נכללו המדינות שהצטרפו לארגון הבטיחות האירופי בשנת 2012). במקום הראשון נמצאת הולנד ולאחריה צ'כיה, איסלנד ופינלנד.

למרות השיפור עדיין נרשמו 376 מקרי תמותה של ילדים בשלוש השנים - מאז הדוח הקודם (2009) ועד 2011.

בתחום הבטיחות בבית - ישראל מתחת לממוצע המדינות האירופיות. מגיליון הציונים עולה, כי ישראל עשתה מאמץ סביר לשפר את רמת הבטיחות בכל הקשור לבטיחות ילדים בדרכים, אך קיבלה ציונים נמוכים מאוד בתחום הבטיחות בבית. פחות מהממוצע באירופה.

למרות שישראל עשתה מאמץ סביר לשפר את רמת הבטיחות במספר תחומים, עדיין כל נושא הבטיחות בבית (נפילות, הרעלות, כוויות וחנק), לא זכה לאותה מידה של תשומת לב, ועל כך קיבלה ישראל ציונים נמוכים מאוד, פחות מהממוצע באירופה. מתוך סך של 5 נקודות לכל נושא: ממוצע הציונים בתחום הבטיחות בבית באירופה עומד על 3-2 נקודות ובישראל על 1 נקודה בלבד.

במדינת ישראל מידת העיסוק בתחום הבטיחות בבית פחותה ממידת הטיפול בתחום הבטיחות בדרכים.

אמנם תאונות הדרכים הן בעלות מדד קטלניות גבוה, והן מהוות את הסיבה המובילה לתמותת ילדים מתאונות (בישראל, 57% מתמותת הילדים מתאונות הן כתוצאה מתאונות דרכים). אבל מבחינת נתוני האשפוז - כשני שלישים מהאשפוזים של ילדים עקב היפגעות מקורם בתאונות בית ופנאי: נפילה היא הסיבה השכיחה בקטגוריה זו. לעומת זאת, חלקן של תאונות הדרכים קטן יותר באשפוזים עקב היפגעות יחסית לתמותה מהיפגעות: "רק" כ-11% מהאשפוזים נובעים מתאונות דרכים.

בתחום הבטיחות בדרכים, להבדיל מתחום היפגעות הילדים בבית, הממשלה השכילה להגדיר את הטיפול בנושא כיעד לאומי, לרבות תכנון ארוך טווח בכל המדינות; הממשלה מינתה גורם ממלכתי לאומי האמון על הטיפול בנושא, להקצות משאבים ולחוקק חוקים. בעוד שבתחום הבית, אין עיסוק מובנה של משרד ממשלתי הכולל תוכנית עבודה עם יעדים ומטרות (כמו מניעת הרעלות, כוויות וחנק).

למרות העיסוק והטיפול בנושא הבטיחות בדרכים, עדיין תאונות הדרכים הן גורם התמותה מספר אחד (בשלוש השנים מאז הגשת הדוח הקודם ב–2009 ועד 2011 נהרגו 179 ילדים בתאונות דרכים), דבר המעיד על פערים משמעותיים בין מדיניות הבטיחות ליישומה בפועל.

בישראל קיימת בעיית אכיפה, בקרה ופיקוח. למרות קיום רגולציה רבה ותשתית רחבה של חוקים ותקנים בנושא בטיחות ברוב התחומים, מצביע הדוח כי יש בעיה באכיפתם וכי נדרש שיפור בתחום זה. כך למשל, בתחום הבטיחות במים - למרות חוזר מנכ"ל משרד החינוך המחייב את כל תלמידי כיתות ה' ללמוד שחייה רק כ-35% מהם לומדים שחייה.

בתחום הבנייה, קיימת בעיה של בנייה לא חוקית בארץ, החושפת את הילדים לסכנות בבית, כמו נפילות בשל היעדר מעקות ו/או סורגים. בתחום מניעת חנק - עדיין אין יישום מלא של תקנות בריאות הציבור (מזון), כדוגמת סימון אזהרה מסכנת חנק - "סכנת חנק לילדים מתחת לגיל 5" במכירה בתפזורת של פיצוחים, גרגרי קטניות, גרעיני תירס תפוחים (פופקורן) וגרעיני תירס.

בתחום הבטיחות בכבישים לא קיימת אכיפה של חבישת קסדות בקרב ילדים למניעת פגיעות ראש. כן ניתן לראות בשנים האחרונות ירידה בשימוש כהלכה במושבי בטיחות.

מדיניות הבטיחות בישראל אינה מגנה על אוכלוסיות חלשות בישראל. ישנן אוכלוסיות עניות ומרובות ילדים הנמצאות בסיכון מוגבר להיפגעות. כך למשל הסיכון של ילד ערבי להיהרג אם הוא בגילאי 4-1 הוא פי 6.6 מאשר של ילד יהודי באותה קבוצת הגיל. חוקים ותקנות המחייבים הפיכת סביבה לבטוחה יותר יסייעו בטיפול באי-שוויון על-ידי הטלת דרישות חוקיות על כלל האוכלוסיה.

במקרים בהם אין חוקים או תקנות המחייבים באופן רטרואקטיבי, עלול להיווצר אי-שוויון. לדוגמה, חיוב התקנת אמצעי לוויסות טמפרטורת המים בברזים, למניעת כוויות, במבנים חדשים בלבד, עלול להגביר את אי-השוויון ואת הסיכון להיפגעות, מכיוון שהמשפחות הפגיעות ביותר אינן מתגוררות במבנים חדשים עליהם חלות התקנות.

הדוח מציין כי בישראל אין מדיניות ממלכתית המקדמת נגישות לציוד בטיחות בבית עבור משפחות מעוטות יכולת, שעשויה לקדם בטיחות ילדים באוכלוסיות אלו ולצמצם את אי-השוויון. עם זאת, בתחום בטיחות בדרכים, מדיניות כזאת קיימת בנושא מושבי בטיחות, שכן החל מ-2006 בוטל המכס על מושבי בטיחות.

מוצרי הבטיחות בישראל זולים בישראל בהשוואה לאירופה. כחלק מהליך המיפוי נעשה סקר בחנויות שבחן את עלותם של מוצרי הבטיחות. הנושא נבדק על-ידי בחינת מספר השעות שאדם צריך לעבוד בשכר מינימום על-מנת לשלם על המוצר. נמצא כי כאן מצבה של ישראל טוב מהממוצע – המחירים בארץ של מוצרי הבטיחות אינם גבוהים. המחירים של מושבי בטיחות למשל בעלי טווח מחירים נרחב מאוד ומי שמעוניין למצוא מושבי בטיחות במחיר נמוך – לא יתקשה בכך.

למרות שהמנהיגות בישראל לקחה בשנתיים האחרונות מובילות ומקדמת מהלך לאומי לקידום בטיחות ילדים – עדיין נדרשים מהלכים לשפר את הביצועים במתן מעטפת בטיחות הולמת לילדים בישראל. הדוח מצביע על שיפור משמעותי באחריות המנהיגות להובלת מהלכים לקידום תוכנית לאומית בבטיחות ילדים. רק לאחרונה (פברואר 2012) אושרה החלטת ממשלה לתכנון תוכנית רב-שנתית בנושא, בהובלת משרד הבריאות.