מוהל ותלמידו יואשמו במעשי פזיזות וברשלנות בביצוע פעולה רפואית, לאחר שתינוק נפגע במהלך ברית אותה ביצעו. כך קבעה (13.6.12) שופטת בית משפט השלום באשדוד, גילת שלו, אשר דחתה את בקשתו המקדמית של יהודה גיאט לבטל את כתב האישום נגדו.

המוהל גיאט ותלמידו שלמה נוימן הגיעו לערוך ברית ביולי 2010 במקומו של המוהל שהזמינו ההורים ואשר לא יכול היה להגיע. גיאט היה בעבר מוהל מוסמך, אך הוא לא חידש את תעודתו ותוקפה פג במאי 2009. מספר ימים לאחר הברית נזקק התינוק לטיפול רפואי, בשל דימום מתמשך מאבר מינו. המדינה טוענת, כי גיאט ונוימן לקחו על עצמם לבצע הליך של ברית מילה, שהוא טיפול כירורגי שעלול לסכן חיי אדם או בריאותו, מבלי שהייתה להם מיומנות סבירה לכך, ועל כן פעלו בדרך נמהרת ורשלנית שיש בה לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה.

סניגורו של גיאט טען, כי ברית מילה היא פעולה דתית ולא כירורגית, כי לא פורטה הרשלנות המיוחסת לנאשמים וכי ננקטה נגדם אכיפה בררנית משום שמוהלים רשלנים אחרים (דוגמת ח"כ נסים זאב) לא הועמדו לדין.

שלו אומרת, כי בית המשפט העליון אכן פסק שאין לראות מוהל כמי שמבצע פעולה רפואית. ואולם, קביעה זו חלה רק לגבי פקודת הרופאים, ולכן לדעתה ניתן לקבוע שברית מילה היא הליך רפואי לעניין חיקוקים אחרים. גם אם אין הדבר כך, ממשיכה שלו, ודאי שמדובר ב"טיפול כירורגי" - מונח שלא הוגדר בחוק ולכן ניתן לפרשו בצורה מרחיבה. "המחוקק התכוון כי גם טיפול כירורגי שלא בוצע ע"י רופא, דוגמת ברית מילה, או כל פעילות פולשנית אחרת, ייכנס לגדר סעיפי החוק", סבורה שלו.

בנוגע לטענת האכיפה הבררנית אומרת שלו, כי הסניגור לא הוכיח בצורה פוזיטיבית שאכן מוהלים רשלנים אחרים לא הועמדו לדין. היא מציינת, שהמדינה הצביעה על שלושה כתבי אישום דומים ומוסיפה: "עצם העובדה שרוב האוכלוסיה אינה מגישה תלונות נגד מוהלים בגין טענות לרשלנות בברית המילה, אינה יכולה כשלעצמה להקים טענה של אכיפה בררנית, שכן זו אינה קשורה כלל בהתנהלות או במדיניות התביעה".