ארגון יש דין הגיש לבית המשפט העליון את תגובתו לבקשת המדינה לדחייה של ארבעה חודשים וחצי בהריסת חמשת בתי שכונת האולפנה בבית אל.
בתגובה, שהוגשה בשם הבעלים הפלשתיני של הקרקע שעליה נבנו הבתים, נכתב כי עיתוי ואופן הגשת בקשת המדינה, ארבעה ימים לפני המועד האחרון לביצוע פסק הדין, מציבים את בית המשפט בפני עובדות מוגמרות ולמעשה יוצרים ביזוי של צו בית המשפט, בפעם השנייה בפרשה זו. זאת לאחר שבקשה ברגע האחרון הוגשה ימים ספורים לפני המועד המקורי שנקבע להריסה - ב-1 במאי 2012.
יתר על כן, בתגובה הוסבר כי בקשת הדחייה לא הוגשה מחוסר ברירה ובשל כוח עליון המונע את ביצוע פסק-הדין במועד, אלא מתוך בחירה מודעת ומכוונת של המדינה ללכת במסלול המחייב אורכה.
משום כך, העותרים מבקשים כי בית המשפט יטיל על המדינה הוצאות נכבדות בשל ביזוי בית המשפט. במקרה זה, ולאור העובדה שזו הפעם השנייה שהמדינה מפרה את פסק-הדין, מבקשים העותרים לחייב את שר הביטחון
אהוד ברק בהוצאות אישיות לאור אחריותו האישית להפרה.
"העותרים מודעים לכך שמדובר בבקשה חריגה, אך התנהגות המשיבים גם היא חריגה, מסוכנת וחסרת תקדים. ללא חיוב אישי, דומה, לא יהססו המשיבים לשוב ולהפר צווים של בית המשפט כפי שאירע כבר פעמיים בתיק זה", נכתב בתגובה.
בנוסף, בעלי הקרקע מביעים בתגובתם את הסכמתם העקרונית לאורכה מסוימת בהריסת המבנים - אך ורק אם יינתנו ערובות לביצועה במועד קרוב ללא דחיות נוספות. לדבריהם, הדבר נדרש בשל חוסר האמינות וההיתכנות של תוכנית הביצוע של משרד הביטחון אשר הועברו לידי העותרים.
עוד ציינו כי מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט העליון על-ידי המדינה עולה כי ההערכה היא כי העבודות יסתיימו (אם הכל יילך כשורה) רק בעוד חמישה חודשים - שבועיים לאחר המועד המבוקש;
התוכנית כוללת כוונה לקיים מכרז לניסור ופירוק הבתים "בטור" - אחד אחרי השני - ולא במקביל כאשר כל מבנה יפורק ל-108 חלקים.
"משום כך", נכתב בתגובה, "העותרים אינם מקבלים את לוח הזמנים האמור ודורשים לקבל הסבר בתצהיר של איש מקצוע האמון על ביצוע פירוקים מסוג זה, באם יש בכלל היתכנות לתוכנית הזו ומדוע לא ניתן לבצע את העבודה בלוח זמנים קצר הרבה יותר".
לפיכך, כתנאי להסכמתם לדחייה קצרה בביצוע פסק הדין, דורשים בעלי הקרקע כי יופקדו ערבויות נכבדות לביצוע פסק-הדין במועד שייקבע ויתחייבו שלא להגיש בקשות אורכה נוספות, ושייקבע מנגנון לתשלום פיצוי על אי-עמידה במועד שהתבקש וכן פיצוי יומי על כל איחור נוסף בביצוע פסק-הדין.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
