בג"ץ: חומרי החקירה בפרשת הרפז לא יפורסמו

בית המשפט העליון אסר (יום ה', 28.6.12) לפרסם את חומרי חקירתו של מבקר המדינה בפרשת הרפז שהועברו לידי המבוקרים לצורך הכנת תגובתם. השופטים עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין ונעם סולברג קיבלו בכך את בקשתו של המבקר, מיכה לינדנשטראוס, שהוגשה לאחר שחומרים שמסר לאל"מ ארז וינר פורסמו בהרחבה בתקשורת.

בג"ץ קבע, כי צו איסור הפרסום יישאר בתוקפו עד לפרסום דוח המבקר בפרשה זו. "לאחר פרסום הדוח ניתן יהיה לפרסם גם את החומרים החופפים לדברים שפורסמו בדוח, וזאת בכפוף לסייגים אלה: ראשית, לא יפורסם חומר העשוי לפגוע בבטחון המדינה; שנית, לא יפורסם חומר הנוגע לצנעת הפרט; שלישית, לא יפורסם חומר שלגביו ניתנה הבטחה לשמירת סודיות על-ידי מבקר המדינה", נאמר בהחלטה.

ארבל אומרת, כי אומנם חובת הסודיות הקבועה בחוק מבקר המדינה חלה על עובדי משרד המבקר ולא על גורמים אחרים, אך לבית המשפט יש סמכות טבועה לתת כל צו שהוא מוצא לנכון בנסיבות העניין. עוד היא אומרת, כי ברור שכוונת המחוקק הייתה שהחומרים יישארו סודיים לפחות עד פרסום הדוח. כמו-כן יוצרת ארבל אנלוגיה לחוק ועדות חקירה, שכן בהיקש ממנו יצר בג"ץ בזמנו את החובה למסור למבוקרים את החומר כדי שיוכלו להגיב.

לדברי ארבל, יש לשמור על איזון בין יכולתו של המבקר לבצע את עבודתו - דבר המחייב סודיות - לבין חופש העיתונות: "גם מוסד מבקר המדינה וגם העיתונות הם כלים חשובים במלחמה בשחיתות ובנורמות לא תקינות הקיימות לעיתים במוסדות המדינה. אין לפגוע באחד על חשבון השני, ויש להביא למצב בו שני הכלים הינם אפקטיביים ויכולים לעשות מלאכתם נאמנה כתפקידם במדינה דמוקרטית".

המדליפים, התקשורת, העכבר והחור

רובינשטיין מוסיף: "הטרוניה לאמיתה במקרה דנא היא על מי שזהותו עלומה בפנינו, קרי, מדליפי החומר שבידי התקשורת, יהיו אשר יהיו, מתוך המחזיקים בו בדרך זו או אחרת, העושים על גבו של הציבור לשירות אינטרס אישי או מוסדי כזה או אחר, ומתוך מעילה באמון שניתן בהם - מעשה מופקר. מבחינה זו העיתונות היא - והדברים נאמרים בלא רצון לפגוע ותוך הכרה גם בחשיבותה של עיתונות חוקרת למדינה דמוקרטית - בחינת 'לאו עכברא גנב אלא חורא גנב' [לא העכבר הוא הגנב אלא החור]".

לדעת רובינשטיין, מוטב שלא להרבות בשימוש בסמכות הטבועה של בית המשפט, וגם ההיקש מחוק ועדות חקירה אינו חל על התקשורת. למרות זאת, הוא מצטרף לדעתה של ארבל בנסיבות המקרה, בהן החומר נמסר לוינר - בעקבות עתירתו לבג"ץ - מתוך הנחה של המבקר שהוא יישאר חסוי. "בהקשר נקודתי זה קיימת לדעתי לבית המשפט סמכות רחבה יותר להבטיח, כי מסמכים שהוא עצמו הורה על העברתם בכפוף לתנאי סודיות לא יפורסמו", קובע רובינשטיין. הוא מסיים באומרו, כי יש לתקן את חוק מבקר המדינה כך שיבטיח את הסודיות בדומה לחוק ועדות חקירה. סולברג הצטרף לעמדתו של רובינשטיין בעניין מקור הסמכות.