כאשר הקהל כלוא

בשיווק ובצרכנות ידוע היטב המושג "קהל שבוי": לקוחות שאין להם ברירה אלא לקנות במקום מסוים, כמו המזנון בקולנוע או מכונת השתייה בתחנת הרכבת. הכל יודעים, כי במצב כזה המחירים עולים משום שללקוחות כאמור אין ברירה אחרת. עכשיו תארו לעצמכם מה קורה כאשר הקהל שבוי באמת, או במקרה שלנו - כלוא.

לכאורה היינו מצפים, שהמדינה תנהג בהגינות ולא תנצל את העובדה שלאסירים באמת אין שום ברירה אלא להשתמש בשירותים שהיא מספקת להם בבתי הכלא. אז היינו מצפים. מאבקו של מד'בה מחמוד, המרצה 15 שנות מאסר על עבירות מין ואלימות, מלמד שהמציאות שונה.

מחמוד עתר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד התשלום שנדרש ממנו ומיתר האסירים תמורת צילום מסמכים במכונות שבבתי הכלא: 1.25 שקל לכל עמוד. מחמוד הציג סקר, לפיו המחיר הממוצע של צילום מסמך מחוץ לכותלי הכלא הוא 50 אגורות בלבד. תוך כדי הדיון בעתירה - שהועברה לבית המשפט המחוזי מרכז - הודיע השב"ס שהוא מוריד את המחיר ל-80 אגורות בלבד, והעתירה נדחתה.

אבל מחמוד לא ויתר וערער לבית המשפט העליון, והשופט ניל הנדל רמז לשב"ס שכדאי שיבדוק שוב את עצמו. ואכן, המחיר ירד שוב - והפעם ל-35 אגורות בלבד. מחמוד ביקש להמשיך בהליכים וטען שניתן להוריד אותו עוד יותר, אך הנדל דחה (יום ה', 28.6.12) את הבקשה. הנדל ציין לשבח את מוחמד, שהצליח בכוחות עצמו להקל על כל האסירים להשתמש במכונות הצילום, כולל לשם מימוש זכותם לנקוט בהליכים משפטיים, וסיים בשאלה רטורית: "מדוע היה צורך בהגשת עתירה כדי להגיע לתוצאה של ירידת המחיר בכ-70%?" דומה שאת התשובה ניתן למצוא בפסקה הראשונה.