ש"ד: דנקנר קיצץ את חובו של שטרית לבנה"פ

עד המדינה ש"ד העביר לשולה זקן ארבעה צ'קים בסך 50,000 שקל בתחילת 2003, בתקופת מעברו של אהוד אולמרט מתפקיד ראש עיריית ירושלים לתפקיד שר התמ"ת. לדבריו (יום ג', 3.7.12), הצ'קים הועברו לבקשת זקן עבור אולמרט, לכיסוי גרעונותיו מתקופת הבחירות לכנסת באותה שנה, ומומנו בידי הלל צ'רני. שניים מהצ'קים הוצגו לבית המשפט.

בהמשך עדותו של ש"ד הוצגו שלושה צ'קים מתחילת 2003 בסכום כולל של 130,000 שקל לפקודתו של יורם שטרית, אחיו של אורי שטרית, שהיה אז מהנדס העיר ירושלים. לדברי ש"ד, מדובר בצ'קים שנועדו לאורי, במסגרת הסיוע שהעניק לו לבקשת אולמרט לאחר פטירתו של אחיו, וכי הם ניתנו לבקשתו של אורי. הוא ציין, כי באותה עת כבר התנהלו בוועדה המקומית הדיונים על התב"ע השישית של פרויקט הולילנד, וכי שטרית ידע שהוא נציגם של בעלי הפרויקט.

"שינה את עמדתו בעקבות השוחד"

לדברי ש"ד, כאשר הוגשה התב"ע השישית, שטרית תמך בה באופן מוחלט - בעוד שנה קודם לכן אמר במפורש שהוא מתנגד לפרויקט. "בעקבות תשלומי השוחד הוא שינה את עמדתו", אמר ש"ד. התובעת, עו"ד ליאת בן-ארי שווקי, שאלה כיצד יכול היה שטרית לשנות את דעתו כאשר קיימים מסמכים המעידים על עמדתו. ש"ד השיב, ששטרית יכול היה להשתכנע מנימוקיהם של האדריכלים המועסקים בידי היזמים. "הנימוקים בתוכנית בנייה יכולים להיות מכל מין וסוג, ואפשר בסוף לבחור מה שרוצים", הוסיף. לדבריו, השניים נפגשו כמעט מדי שבוע - במשרדיהם הפרטיים בתל אביב או בבתי קפה סמוכים.

עוד סיפר ש"ד, כי הוא שילם 30,000 שקל לחברת שגיא לצורך בדיקת חשבונו של שטרית בבנק הספנות לאור חששו של האחרון שנגבו ממנו תשלומים ביתר. מאוחר יותר פנה ש"ד באמצעות מאיר רבין לדני דנקנר, שהיה אז סגן יו"ר בנק הפועלים - בעלי בנק הספנות - וביקש שיסייע לשטרית להגיע להסדר חוב. "זה מה שקרה, כשהבנק למיטב ידיעתי ויתר על מחצית עד שני שלישים מהחוב שדרש", אמר. "שטרית ביקש שאעזור לו בתשלומים לבנק, כשנותרו לתשלום 1.1 מיליון שקל". השופט דוד רוזן מדוע לדעת ש"ד התערב דנקנר בנושא. ש"ד השיב: "כי באותה עת הוא היה זקוק לרבין כדי שיסדיר לו נושא מאוד חשוב מול מינהל מקרקעי ישראל" - ברומזו לפרשת תעשיות מלח, שגם היא חלק מכתב האישום.

"אני רמאי, אני שקרן, אבל לא אידיוט"

במהלך עדותו הודה ש"ד, כי רימה את מס הכנסה. "עשיתי הרבה שטויות ועבירות בימי חיי, אבל התחייבתי בפני המשטרה והפרקליטות שפה אגיד את כל האמת, וזה מה שאני עושה". דברים אלו נתקלו בצחוק משורות הסניגורים. לדבריו, בשנת 2008 - כאשר היה מצב כספי קשה ביותר - ביקש משטרית הלוואה של 50,000 שקל, אך הלה היה מוכן להלוות לו רק 35,000 שקל וביקש שש"ד יוציא לו חשבונית תמורת ייעוץ. "נכון, אני רמאי, אני שקרן, אני הכל. אבל דבר אחד לא חשבתי: שאני אידיוט. אם כל הכסף שנתתי לשטרית היה הלוואה, מדוע לא הציע להחזיר לי אותה אז, כאשר מצבי היה כל כך קשה?" בכך התייחס ש"ד לטענת הגנה צפויה, לפיה הכספים שהזרים לשטרית היו בגדר הלוואה.

ש"ד סיפר, כי בדצמבר 2009 שוחח עם שטרית והקליט את השיחה, בה הציע שטרית להעביר לו 300,000 שקל כהחזר הלוואה. באותה עת, אמר, טרם חתם על הסכם עם המדינה, והמשטרה התירה לו לקבל את הכסף לנוכח מצבו הכלכלי. בן-ארי שאלה האם קודם לכן הציע שטרית להחזיר לו כספים, וש"ד השיב: "על זה הגשש היה אומר: הצחקתני". הוא הסכים לקבל את הכסף, משום ש"מי שהביא לנו את הלחם באותה עת היו בנותי. לא הייתה לי אגורה, לא יכולתי לצאת מהבית. אם הייתי מקבל אז מהשטן, אני משער שגם הייתי לוקח".



חשבוניות כוזבות


ש"ד העביר לשטרית 886,000 שקל ב-26 צ'קים אשר הוצגו לבית המשפט. הכספים הועברו למשרד האדריכלים הפרטי של שטרית, בו המשיך לפעול במקביל לתפקידו בעיריית ירושלים. הצ'קים הוצאו כנגד חשבוניות של משרד האדריכלים, אך לטענת ש"ד מדובר היה בחשבוניות כוזבות אשר לא שיקפו שירות כלשהו שקיבל מהמשרד.

"שטרית ואני סיכמנו על סכומים והם נכתבו בחשבוניות. אם הסכום היה סביר, הוא שולם בצ'ק אחד, ואם לא היה לי כסף – בשניים-שלושה בצ'קים", הוסיף ש"ד. "הוא היה מתקשר ואומר לי: אני צריך כך וכך, והייתי מעביר לו את הכסף". לדברי ש"ד, על העברות הכספים לשטרית ידעו הלל צ'רני, אביגדור קלנר, שמעון גלאון ואמנון ספרן וכן מחליפיהם של שני האחרונים. "אני מניח שאחרת, חלק מהם לא היו יושבים פה יחד אתי", הוסיף.

במהלך עדותו התייחס ש"ד לביקורת מס הכנסה שנערכה בעניינו, וטען שהיא "נסגרה בסיועו של דודו ואנונו" – מי שהיה מנהל היחידה הארצית לאכיפה ובנייה ברשות המיסים, הורשע בשוחד ונדון לשש שנות מאסר במשפט שהתנהל גם הוא בפני השופט דוד רוזן. הוא הסביר, כי בשל ביקורת זו עמד על כך שהחשבוניות שקיבל באותה עת ממשרדו של שטרית ישאו את המילים "ייעוץ מקצועי" ולא שמות של פרויקטים ספציפיים, אותם ניתן לבדוק. עוד עמד על כך שבחשבוניות מאוחרות יותר נרשם סכום מדויק לעומת הסכום העגול בחשבוניות המוקדמות, בהסבירו שהמאוחרות היו כנגד עבודות אמיתיות, בעוד המוקדמות היו שוחד.