כיצד מצמידה אליה אמא דולפינה את הצאצא שלה במשך שלוש שנים תמימות?
מחקר שנערך בטכניון בחיפה מגלה, כיצד מצליחה אמא דולפינה להצמיד אליה את ולדה במשך שלוש שנים תמימות. פרופסור חוקר דני וייס, מהפקולטה לאוירונאוטיקה וחלל, ערך את מחקרו בהזמנת המינהל הלאומי לאוקינוסים ואטמוספירה מסן דייגו, קליפורניה.
בחינת הנושא החלה בשנות ה-70', כאשר התברר כי דייגי הטונה לוכדים ברשתם גם דולפינים, המתים כשהם אחוזים ברשת. בעקבות המקרים האלו, הוציאה ממשלת ארה"ב חוק האוסר מכירת טונה אם מתברר כי במהלך דיג הטונה מתו גם דולפינים.
פרופסור וייס התבקש גם אז לתת דעתו לבעיה. הוא חקר ומצא כי מעל מהירות מסויימת הדולפינים קופצים יותר. לכן, סירות מיוחדות הובאו כדי להפחיד אותם, ומאז הם קופצים מעל הרשת וחייהם ניצלים.
אלא שרבים מגורי הדולפינים לא מצליחים לקפוץ ונותרים למות ברשת. גור הדולפינים צמוד לאמו במשך שלוש שנים תמימות מרגע לידתו. במחקר שהסתיים עתה, גילה פרופסור וייס כיצד מצליחה אמא דולפינה להצמיד אליה את צאצאה במשך תקופה כה ארוכה.
התברר כי היא מנצלת שתי תופעות טבע כדי לעשות זאת. האחת היא "אפקט ברנולי", הקובע כי כאשר שני גופים נמצאים בסמיכות זה לזה, נוצרת ביניהם משיכה. אם היא חזקה דיה - הגוף האחד יכול להצמיד אליו את השני.
פרופסור וייס מצא כי האמא דולפינה מנצלת גם תופעת טבע נוספת. "כאשר גוף מתקדם במים או באוויר, הוא דוחף אוויר מקדימה וסוחב אוויר מאחור", הוא מסביר. "הגור, בעזרת אמו, מוצא את המיקום הנכון, יחסית לאמו, שם שדה הזרימה של המים הוא כזה שהמים נדחפים קדימה. לכן הגור צריך להפעיל מהירות קטנה יותר וכך הוא שומר על מהירות זהה לזו של אמו הגדולה".
בצילומים שנערכו במרוצת המחקר, נמצא כי בדרך זו, של ניצול שתי תופעות הטבע העיקריות הללו, כמו גם ניצול השובל שנוצר מאחור, מצליחה אמא דולפינה להעביר לצאצא שלה 50%-65% מהכוח הדרוש לו, כד להשאר צמוד אליה.
עתה מנסים החוקרים למצוא פתרון לסוגיה - כיצד להקפיץ גם את הדולפין הקטן, ביחד עם אמו, מעל רשת דייגי הטונה.
