בפסק דין תקדימי, קובע בית המשפט העליון כי המדינה והרשות המקומית, ישאו בעלות תשלומי ההסעות ואגרת הרישום של תלמידה, אשר הועברה על-ידי הוריה לבית ספר המצוי מחוץ ליישוב מגוריה.
לפני כשנתיים, היה אחיה של התלמידה מעורב בפרשייה בעלת אופי מיני בין כתלי בית הספר. בעקבות המקרה, החלה התלמידה לסבול ממצוקה חברתית קשה בבית הספר במקום מגוריה. הורי התלמידה שביקשו להעבירה לבית הספר האחר, נאלצו לחתום על כתבי ויתור בנוגע לכל דרישה כספית הקשורה בהעברה כדי לקבל את הסכמת הרשויות להעברה.
בפסק הדין, שניתן על-ידי השופטת אילה פרוקצ'יה בהסכמת הנשיא אהרן ברק והשופט אליעזר ריבלין, מנתחת פרוקצ'יה בהרחבה את מעמדה של הזכות לחינוך בישראל. היא קובעת, בין השאר, כי "הזכות לחינוך היא זכות בסיסית המוכרת במדינות העולם ובישראל... האחריות למתן חינוך חובה חינם חלה על המדינה... אחריות המדינה והרשות המקומית לקיים תשתית חינוך חובה חינם מחייבת מיצוי חובה זו על כל היבטיה, על כל הקשור והכרוך בהפעלת מערכת חינוך שתתאים לתכליותיה...".
כמו כן, קובעת פרוקצ'יה כי "לחובה זו יש גם היבט אינדיבידואלי, המצריך, לעיתים, מציאת פתרונות חינוך פרטניים לילדים אשר מסיבה זו או אחרת אינם יכולים להישאר במסגרת הלימוד בה הם משולבים...".
בנסיבות המקרה, קובעת פרוקצ'יה, קיימים טעמים חינוכיים אובייקטיביים המצדיקים העברת התלמידה לבית ספר מחוץ ליישוב מגוריה, וכי הרשות אינה יכולה להתנער מאחריותה הנגזרת מזכותה הבסיסית של התלמידה לחינוך. לפיכך, מחובתה של הרשות לשאת בעלות הנסיעות ואגרת הרישום כתוצאה מהעברת התלמידה לבית ספר אחר.
לא מעט הורים יימצאו עניין בפסק הדין בשל תוצאותיו, אך חשיבותו העיקרית נובעת מכך שניתוח הזכות לחינוך בפסק הדין מבוסס על תפיסת הזכויות החברתיות, כלומר זכותו של הפרט לחינוך, בריאות, רווחה - ובצידה חובת הרשות לפעול לקידום זכויות אלה.
בעבר נדחתה תפיסת הזכויות החברתיות על-ידי בית המשפט העליון בעקביות. במשך רוב שנות פעילותו, עסק בית המשפט בפיתוח וביסוס זכויות אדם וזכויות פוליטיות וכהמשך "טבעי" לגישה התומכת בעליונות זכויות אלה (הזכות לחופש הביטוי הוכתרה רשמית כ"מלכת הזכויות"), קבע בית המשפט בכמה הזדמנויות שזכויות חברתיות אינן "מכוסות" על-ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
ואולם, לאחרונה מנשבות רוחות חדשות בעניין זה, מכיוון בית המשפט. כמה הערות אוהדות לרעיון הזכויות החברתיות ניתן למצוא בפסקי דין שניתנו לאחרונה, ואפילו התבטאויות פומביות של נשיא בית המשפט העליון מרמזות על מודעות בית המשפט לרחשים העולים מן הציבור, ולחוסר הנחת מהעיסוק הבלעדי ב"זכויות של עשירים", בימים של משבר כלכלי והעמקת פערים חברתיים.
ההתבטאויות מעידות על נכונות גוברת להעניק משמעות משפטית לזכויות החברתיות, ואולי אף להעניק להן בשלב כלשהו בעתיד מעמד חוקתי של ממש. ואכן, בפסק הדין משתיתה פרוקצ'יה את הרחבת הזכות לחינוך על "מעמדן המתחזק של הזכויות החברתיות" וקובעת כי אלה כוללות את זכותה של התלמידה לסביבה חברתית, המעניקה לה סיכוי להגשים את יכולותיה השכליות ולהתפתח ברוחה ובנפשה.
כאמור, במהלך זה זוכה פרוקצ'יה לתמיכת הנשיא ברק - תמיכה שאין להקל בה ראש. הקשיים שבדרך אינם מבוטלים, אך ייתכן כי אנו עדים למהפכה חוקתית שנייה בהתהוות. עמיר פרץ - מאחוריך!
בג"צ 7374/01 פלונים נ' מנכ"ל משרד החינוך ואח'
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
