"מוסד התכנון רשאי - ואף חייב - להביא בגדר שיקוליו גם את העובדה שהמדובר בתוכנית המיועדת להכשיר בדיעבד עבירות שביצע המבקש. בנייה או שימוש בקרקע בדרך בלתי חוקית הסותרת את דיני התכנון, נוגדים את אינטרס הציבור וחותרים תחת מושגי יסוד של שלטון החוק. הפרת דיני התכנון והבנייה הינה בבחינת שיקול ענייני והכרחי, אם ליתן היתר, אם לאו; שומה לשקול עניין זה עובר למתן החלטה, שאם לא כן, חוטא ייצא נשכר".

כך אומרת (22.7.12) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן. היא מוסיפה: "שיקול זה מהווה שיקול מרכזי גם מכיוון שמדובר במכת מדינה, שיש לעוקרה מן השורש. באופן זה מועבר מסר חשוב ומשמעותי לכל מי שמתכוון לבנות שלא כחוק, כי הכשרת הבנייה איננה מובנת מאליה וכי עצם העובדה שהבנייה איננה חוקית תעמוד לו לרועץ בהליכים במסגרתם הוא יבקש לאשר את הבנייה".

עם זאת, מציינת, אגמון-גונן, "שיקול זה של הרתעה מפני בנייה בלתי חוקית או שימוש לא חוקי אינו שיקול בלעדי. העובדה כי המדובר בתוכנית המיועדת להכשיר בדיעבד עבירות בנייה אין בה, כשלעצמה, כדי לשלול את האפשרות כי תוכנית זו תתקבל".

הדברים כלולים בהחלטתה של אגמון-גונן לדחות את עתירתה של גילה גזית נגד אי אישור תוכנית שהגישה להפעלת בית קפה במושב בצרה. התוכנית נועדה להכשיר את הפעלת בית הקפה, הנעשית כיום שלא כחוק על קרקע חקלאית, ואשר בגינה הורשעה גזית. אגמון-גונן אומרת, כי מוסדות התכנון צדקו בהחלטתם, שכן התוכנית המוצעת עומדת בניגוד לתוכנית המתאר המחוזית החלה על השטח.

בין היתר נזקקת אגמון-גונן לטענתה של גזית, לפיה פסילת התוכנית פוגעת בחופש העיסוק שלה. היא אומרת: "סירובן של מוסדות התכנון לאשר את התוכנית, אשר, כאמור, השימוש המבוקש בגדרה איננו עולה בקנה אחד עם הוראות התוכניות החלות, איננו בגדר פגיעה לא מידתית בזכות הקניין. באשר לטענה בדבר פגיעה בחופש העיסוק של העותרת, הרי שאיש אינו מונע מן העותרת להיות בעליו של בית קפה, אולם אין לעותרת זכות קנויה לעסוק בכך דווקא במקרקעין [הנדונים]". גזית חויבה בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל.