ביה"ד מנע זמנית מהשב"כ לפטר מאבטחים

השב"כ עלול לפגוע בצורה קשה מבחינה מוסרית במאבטחי מטוסים שנתנו את מיטב שנותיהם לבטחון המדינה. פגיעה זו עלולה להוות "תמרור אזהרה בוהק למי שעומד בפני השאלה האם לעצב את עתידו בדרך דומה". כך אומרת (3.7.12) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, נטע רות, אשר אסרה בצו ביניים על השב"כ לפטר 12 מאבטחים עד לסיום הדיון בעתירתם.

מדובר במאבטחים המועסקים מטעם השב"כ בטיסות של חברות תעופה ישראליות מזה 18-8 שנים. לרובם משרות נוספות, אך חלקם מועסקים רק בתפקיד זה. השב"כ הודיע להם על פיטוריהם בהתאם לנוהל מיוני 2009, ולפיו ככלל לא יועסקו מאבטחים בשירותו במשך למעלה מתשע שנים. מי שבמועד זה כבר הועסקו תשע שנים ומעלה, קיבלו ארכה של שלוש שנים נוספות.

בפברואר השנה זומנו המאבטחים לשימועים אישיים לפני שיוחלט האם לפטרם, אך בשימועים התברר שביכולתם רק להעלות טיעונים אישיים נקודתיים ולא לטעון כנגד הנוהל עצמו. רות קובעת, כי השב"כ הפר את זכות השימוע בכך שלא איפשר למאבטחים להגיב עליו כאשר נקבע. היא מעירה, כי אומנם מדובר במספר גדול של מאבטחים, אך הדבר אינו פוטר את השב"כ - במיוחד בשל היותו גוף ציבורי - מהחובה לקבל את תגובתם, לכל הפחות בכתב. היא מוסיפה:

"מהדברים שהושמעו ע"י חלק מהמבקשים בישיבת השימוע עולה לכאורה, כי לא זו בלבד שלא הוצגו בפני המאבטחים בשעתו הסברים מניחים את הדעת באשר לטעמים שהביאו לגיבושו של נוהל הקוצב את תקופת העסקתם - על-אף שהיו בפיהם מלוא החופן טענות והשגות כבדות משקל כנגד נוהל זה והשלכותיו הפוגעניות - אלא שגם זכות שימוע מאוחרת לאחר מעשה לא ניתנה בידם. זאת משלא הוצגו בפניהם אף לא במסגרת ישיבת השימוע טעמים להצדקת הנוהל, לרבות הנתונים עליהם התבסס ראש השירות עובר לגיבושו. מעבר לכך, טיעוניהם החלקיים - פועל יוצא להיותם 'כסומא בארובה' בנבכי השיקולים של ראש השירות - נפלו על אוזניים ערלות שנאטמו מלכתחילה לסוג טיעונים זה המשיג על עצם הנוהל".

השב"כ טען בבית הדין, כי מספר סיבות עומדות בבסיסו של הנוהל: הצורך במידה רבה של דינמיות בעבודתו, מניעת שחיקה וריענון, הגברת עניין ומוטיבציה, הצורך בכשירות גופנית, השחיקה הרבה בשירות בשב"כ והצורך למנוע טעויות העלולות לעלות בחיי אדם. על טיעונים אלו אומרת רות: "ברמה הלכאורית ועם כל הזהירות אומר כי קשה שלא להתרשם מערפולו של הניסוח הנוגע לטעמים המרכזיים לקציבתה של תקופת ההעסקה, לחוסר הפירוט וההבהרה באשר לזהותם של 'הגורמים המקצועיים' והנתונים עליהם ביססו עמדתם כפי שמצאו ביטוים בנוהל. מאידך, על פני הדברים ודווקא למקרא דברי המשיב כאמור, קשה להתעלם מהקושי שמעורר אופיו הגורף של הנוהל, המניח הנחות כלליות ביחס לקבוצות גדולות של עובדים, בלא לבחון את המדדים הרלוונטיים לדעת ראש השירות ביחס לכל אחד ואחד מהעובדים".

רות קובעת, כי היה מקום להציג בפני המאבטחים "את בסיס הנתונים שהביא להחלטה החד-צדדית לקציבת תקופת העסקתם". הדבר לא נעשה, הם לא זכו לשימוע כהלכתו ולכן הם זכאים לצו ביניים שימנע את פיטוריהם. רות מעירה, כי זכות השימוע של עובדי השב"כ צריכה להישמר במיוחד לנוכח העובדה שנאסר עליהם להתארגן, עובדה המטילה על השב"כ חובות נגדיות של הגינות ותום לב.