פלאפון תשלם למדינה 150 מיליון שקל

חברת פלאפון תשלם למדינה 150 מיליון שקל - תמלוגים שלא שילמה בשנים 1996-1994. כך קובע סופית (יום ד', 1.8.12) בית המשפט העליון, בדחותו את ערעורה של פלאפון על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז.

המדינה תבעה מפלאפון 260 מיליון שקל בגין תמלוגים אלו, בעוד פלאפון הגישה תביעה שכנגד בסך 66 מיליון שקל להחזר מקצת התמלוגים ששילמה תחת מחאה. השופטת אסתר שטמר קיבלה בעיקרה את תביעת המדינה ודחתה את תביעת פלאפון, והשופט אליקים רובינשטיין דחה את ערעורה של פלאפון.

רובינשטיין אומר, כי פלאפון נזכרה להתנגד לצו התמלוגים רק באיחור רב: "פלאפון ידעה על הצו, ונציגיה נטלו חלק בדיונים שנערכו בכנסת לעניין אישורו. כל אותה עת אין פוצה פה ומצפצף, ולא נאמר מטעם החברה דבר וחצי דבר באשר לחוקיות הצו ולהוראותיו. זאת - אף שהייתה לה ההזדמנות והיו לה הכלים לעשות זאת". לדבריו, די בכך כדי לקבל את עמדתה של המדינה, אך הוא דן גם בטענותיה של פלאפון לגופן.

מונופול אינו היעדר תחרות סבירה

פלאפון טענה, כי היה מקום להפחית את התמלוגים בשל כניסתה של סלקום לשוק, שכן החיוב כאשר "אין קיימת תחרות סבירה" - כלשון הצו - משמעותו כאשר פלאפון היא מונופול. רובינשטיין דוחה טענה זו: "מונופול אין משמעו העדר תחרות סבירה, אלא העדר תחרות כלל... אמירה כי רק מקום שיש בו מונופול אין בו תחרות סבירה, כאילו קיומו של כל פתח תחרות הופך אותו ל'תחרות סבירה' - קשה להולמה". בנוסף לכך, מעיר רובינשטיין, באי-כוחה של פלאפון לא חקרו את פרופ' אמיר ברנע על חוות דעתו לטובת המדינה, ולפיה בתקופה שבמחלוקת לא הייתה תחרות סבירה בינה לבין סלקום.

רובינשטיין מוסיף: "התקשיתי להלום את הטענה כי מרגע שנכנס לשוק מפעיל נוסף, בה בשעה נוצרה 'תחרות סבירה', וצו הבזק [מכוחו נגבו התמלוגים] פקע אוטומטית, והתקשיתי אף להבין את ביסוסה. פרשנות זו אין לה אחיזה בלשון הצו או בהגיונם של דברים. כפי שהיטיבה המשיבה [המדינה] להסביר, דברי חקיקה אינם פוקעים מאליהם, ו'הפה שאסר הוא הפה שיתיר', אלא אם כן קובע דבר החקיקה עצמו את מועד פקיעתו או את ביטולו האוטומטי".

נזכרה לטעון "יתום אני"

טענה נוספת של פלאפון הייתה, שהיא קיבלה את רשיונה רק ב-7.2.96 ולכן לא הייתה חייבת לפני בתמלוגים החלים רק על בעל רישיון. רובינשטיין משיב: "טענה זו טוב היה לה שלא נטענה משנטענה; יש בה משום חוסר תום לב. ברישיון צוין באופן מפורש כי תחולתו מיום 1.1.94, והעיכוב בחתימה על הרישיון נבע גם מבקשותיה של פלאפון שיתאפשר לה להעביר הערותיה לטיוטא... הלכה למעשה נהגה פלאפון כמי שהיא בעלת רישיון, התקשרה בהסכמים עם לקוחות, גבתה מהם תשלום בגין השירות שסיפקה להם, קיימה מערכת שיווק ותחזוקה ועוד... משנהגה פלאפון כמי שמחזיקה ברישיון בסמכות וברשות, מנועה היא כעת מטענה אחרת. המערערת פעלה כמי שהרישיון בכיסו, כשהמדובר היה בפיתוח עסקיה ורווחיה, אך בבוא עת תשלום, טענה היא 'יתום אני'. אין להלום זאת; המדינה היא שאיפשרה לחברה את רווחיה לעת ההיא, וזכאית היא לחלקה שלה".

השופטים ניל הנדל ויצחק עמית הצטרפו לפסק דינו של רובינשטיין, אשר חויבה בתשלום הוצאות בסך 60,000 שקל בנוסף ל-400,000 שקל בהם כבר חויבה במחוזי. המדינה יוצגה בידי עוה"ד ל' פלד, א' סימון וא' בורנשטיין-מוזס; פלאפון יוצגה בידי עוה"ד י' וקסלר, ג' פורת; וג' דונגי.