27 שנים לאחר גילוי המעילה שגרמה להתמוטטותו של בנק צפון אמריקה, דחה (יום ג', 28.8.12) בית המשפט העליון את תביעת כונס הנכסים הרשמי, בתפקידו כמפרק הבנק, נגד חברת הביטוח וסוכנות הביטוח שהנפיקו לבנק פוליסה שבין היתר כיסתה מעילות.

הבנק קרס בעקבות מעילות של המנכ"ל הדסה מונסה, היו"ר יהושע הלפרין ומנהל סניף ירושלים משה שטרן, אשר לוו ברשלנות רבתי מצד הדירקטורים בו (ובהם ניסים גאון ויואל הרצוג). בנק ישראל תפס את בנק צפון אמריקה ב-13.8.85, כעבור שבועיים מונה לו מנהל מורשה ובאוקטובר 1987 מונה הכנ"ר למפרקו. המועלים הורשעו ונדונו למאסר והכנ"ר ניהל הליך משפטי ארוך במסגרתו קיבל מיליוני דולרים מהדירקטורים לשעבר.

את פוליסת הביטוח לבנק הנפיקה חברת אשורנס ז'נרל דה-פרנס באמצעות סוכנות הביטוח טוקטלי, ותוקפה פג ב-7.8.85 - שישה ימים בלבד לפני חשיפת המעילה. לאחר שהחברה סירבה לשלם תגמולי ביטוח, הגיש הכנ"ר תביעה נגדה ב-1989. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רות רונן, נזקקה ל-18 שנים עד שדחתה את התביעה בשנת 2007, ואילו בבית המשפט העליון נמשך הדיון חמש שנים נוספות עד לדחיית ערעורו של הכנ"ר.

גזירת הכתוב ואין לסטות ממנה

השופט חנן מלצר אומר: "בעולם הריאלי וכן בעולם המשפט נקבעים פעמים גבולות (של זמן, של מקום, של מידה, משקל וכו') ותמיד יהיו מי שיימצאו מחוץ לאותו תחום שנקבע ויעלו טיעונים מטיעונים שונים בניסיון לערער על הגבול, או לעקוף אותו, ואולם גזירת הכתוב היא ואין לסטות הימנה, שכן אין לדבר שיעור... מכאן שאם לרוע מזלו של הבנק - מעשי המעילה (להם היו שותפים הדירקטורים הפעילים שלו), נחשפו רק לאחר תום תקופת הביטוח ופוליסת הביטוח אכן דרשה גילוי בתקופת הביטוח, כי אז אין עצה ואין תבונה ואין תרופה. ניסיונות הבנק להתגבר על מכשלה זו - אינם יכולים להועיל, וכבר היו דברים מעולם הן אצלנו הן במשפט המשווה. משל למה הדבר דומה? לשריפה שפרצה לאחר תום תקופת הפוליסה, או לפריצה שאירעה, כאשר הפוליסה לא חודשה".

הפוליסה קבעה, כי הכיסוי במקרה של מעילה יחול רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: נזק המעילות התגלה בתקופה שבין 8.8.1984לבין 7.8.1985, והנזקים לא נוצרו לפני 1.1.1980. רוב הדיון מוקדש לשאלה מה מהווה "גילוי" של המעילות. הכנ"ר טען, כי מאחר שהמועלים היו בכירי הבנק - הרי שיש לראות בכך ידיעה של הבנק עצמו. מלצר דוחה עמדה זו: "על-פי פרשנותו של המפרק, המועל עצמו יכול שיהיה מי שיסדיר את הביטוח ומי שיגלה את הנזק, ואם נקבל גישה זו הרי שלעולם לא יהיה הבדל בין זמן היווצרות הנזק לבין זמן גילוי הנזק, מכיוון שהמועל כבר בשלב ביצוע המעילה 'מגלה' את מעילתו.

"...על-אף שהמבוטח חייב לגלות את הנזק על-מנת להיות זכאי לתשלום מהמבטח, אין כל מניעה כי המגלה הראשון יהיה צד ג', אשר יודיע למבוטח על הנזק. כלומר, בנק ישראל יכול היה לגלות את המעילות בבנק ולהודיע לבנק על מעילות אלה, או לתפוס את הבנק ולפעול בשמו. יחד עם זאת, רק כאשר הבנק, שהוא המבוטח על-פי הפוליסה, מגלה את המעילות, יהיה זה גילוי של המבוטח על-פי הפוליסה". מאחר שבנק ישראל גילה את המעילה רק ב-13.8.85 - הרי שהפוליסה איננה תקפה.

עוד קובע מלצר, כי הפוליסה החריגה במפורש נזקים הנגרמים כתוצאה ממעילה של דירקטורים, וכי לא הוכחה טענת הכנ"ר לפיה תוקפה הוארך. הכנ"ר חויב בתשלום הוצאות בסך 75,000 שקל. את החברה והסוכנות ייצג עו"ד אהוד שטיין, ואת הכנ"ר - עורכי הדין משה קפלנסקי ויפעת נחום.