"אולמרט אמר שהוא מצטער מאוד"

פרק נרחב בעדותו של ש"ד בשבוע האחרון עסק במהלכים שהביאו להפיכתו לעד מדינה. הוא כבר אמר בעבר, שנקט בצעד זה כדי שיוכל להגיש תביעה אזרחית נגד הלל צ'רני על הכספים שהלה חייב לו לטענתו. ביולי 2007 חתם ש"ד על הסכם עם צ'רני לפיו יקבל כמה מיליוני שקלים, אך לטענתו עשה זאת משום שהיה במצב נפשי וגופני קשה ביותר בשל חובות של מיליוני שקלים רבים לשוק האפור ולאנשי העולם התחתון. "הגעתי לזה כי בטיפשותי הרבה שילמתי שוחד בלי לקבל כיסוי לכולם".

באוקטובר 2007 הודיע ש"ד לצ'רני בכתב שהוא רואה את ההסכם כמבוטל וכמעשה מירמה, ושאם לא תהיה לו ברירה - ינקוט בכל האמצעים המשפטיים העומדים לרשותו, כולל פנייה לרשויות האכיפה והגשת תביעה. בעקבות חילופי המכתבים ביניהם הגיעו צ'רני וש"ד להסדר, לפיו יקבל מהולילנד תיירות (של צ'רני) הלוואה של 2.7 מיליון שקל כנגד שעבוד יצירות אמנות, כדי לפרוע במישרין את חובותיו לשוק האפור. ואולם, גם הסכם זה לא חיסל את חילוקי הדעות, ולמרות ניסיונות התיווך הממושכים מצד אביגדור קלנר ואחרים – החליט ש"ד בסוף 2009 ללכת למשטרה. בהקשר זה הודה ש"ד, כי חלק מהטענות שהעלה בטיוטא הראשונה של כתב התביעה נגד צ'רני, היו שקריות. לדבריו, הוא ניפח את סכומי השוחד בתקווה שהדבר ישכנע את צ'רני להסכים לפשרה עימו.

ש"ד נשאל לתדירות מפגשיו עם אהוד אולמרט ושולה זקן לאחר מינויו של אולמרט לשר התמ"ת. הוא השיב, כי מדובר היה בפעם-פעמיים בחודש - פחות מאשר בתקופה בה כיהן אולמרט כראש עיריית ירושלים. ש"ד הוסיף, כי חלק ניכר מן העניינים הסדיר באמצעותו של עו"ד אורי מסר, ולכן לא היה צורך בפגישות בתדירות גבוהה עם אולמרט וזקן.

לטענת ש"ד, הוא העביר 50,000 שקל למסר כנגד חשבונית ממנו, ולאחר מכן העביר לזקן 100,000 שקל בחמישה צ'קים עבור אולמרט. בהמשך עדותו דיבר ש"ד על תכשיטים, נעליים, ארנק ותמונה בעשרות אלפי שקלים שרכש עבור זקן. לדבריו, כל הקשרים ביניהם היו עסקיים בלבד, אך זקן ביקשה ממנו שאם ייחקר אי פעם על מתנות אלו – יאמר שהיא הייתה אהובתו.

לדברי ש"ד, בסלילת כביש הטבעת המקיף את פרויקט הולילנד הייתה סטייה מהותית מהתוכניות המאושרות, אשר הסתכמה בהקטנת שטחו של הכביש במאות מטרים (רוחב של מטר באורך של 500 מטר) ובחיסכון ניכר ליזמים שסללו אותו. הסטייה אושרה בידי מהנדס העיר דאז, אורי שטרית, לאחר שקיבל שוחד, וזאת תוך הבלעת פרטי האישור בתוכנית שהוגשה לוועדה המקומית.

עוד אמר ש"ד, כי בקיץ 2006 הצליח מאיר רבין לקבל את אישורה הפומבי של העירייה לכך שניתן לעלות מכביש בגין לכביש הטבעת, למרות שהכביש לא היה גמור. קבלת האישור במועד זה הייתה חשובה במיוחד ליזמים, שכן פתיחת כביש הטבעת הייתה תנאי למימוש העסקה בה רכשה חברת לייקווד זכויות ל-220 יחידות דיור ול-1,500 מ"ר שטח מסחרי. לטענת ש"ד, האישור הושג לאחר שרבין שילם שוחד של 100,000 שקל אך לא ידוע לו למי.

בהמשך עדותו התייחס ש"ד להוצאת היתר החפירה עבור יסודותיו של המגדל המרכזי בפרויקט (בן 31 הקומות). הוא הסביר, כי רק לעיתים רחוקות מאוד מוציאה הרשות המקומית היתר שכזה לפני שיש תוכנית בנייה מאושרת, אך בהולילנד ניתן היתר כזה כאשר חלק ניכר מהנתונים החיוניים לא היו קיימים. לדברי ש"ד, הסכם הליווי הבנקאי איפשר ליזמים להתחיל למכור דירות רק כאשר יהיה היתר בנייה, והיתר החפירה הוא חלק ממנו ולפיכך הייתה לו חשיבות לצורך שיווק הדירות. ש"ד טען, כי ההיתר הוצא בהתערבותו של שטרית תמורת השוחד שקיבל.

בהמשך עדותו התייחס ש"ד בפירוט למהלכים שנעשו במטרה להגדיל את אחוזי הבנייה בפרויקט, כדי להתאים את התוכניות לצרכיהם של היזמים. לטענת ש"ד, התאמות אלו אושרו לאחר תשלומי שוחד לאישי ציבור בעיריית ירושלים ובראשם אורי לופוליאנסקי ושטרית. עוד התייחס בהרחבה להקלות הניכרות שקיבלו היזמים מעיריית ירושלים בנוגע להקמת מבני ציבור במתחם – מוסדות חינוך ובתי ספר. במקום שהם יקימו אותם על חשבונם, הסכימה העירייה שהיא אשר תקים ותממן אותם; בפועל הם לא נבנו עד היום.

המדינה הציגה מכתב ששלח ש"ד לעו"ד אורי מסר, מקורבו ושותפו של ראש העירייה דאז, אהוד אולמרט. לדבריו, כאשר החל להעביר את התשלומים לאורי שטרית לבקשתו של אולמרט, הבטיח לו האחרון שיוכל לפנות למסר בכל בעיה שתתעורר. הוא פנה למסר כדי שיסייע מול אולמרט בהסדרת נושא מבני הציבור, שכן לטעמו דרישותיו של שטרית היו מוגזמות. בשנת 2003, הוסיף, סיכמה איתו שולה זקן שמסר יהיה איש הקשר בינו לבין אולמרט וזקן. "מסר אמר שהכל יוסדר והכל יהיה לפי בקשתנו", העיד.

בנוגע לפרשת הזרע טען ש"ד, כי הבטיח להעביר לאולמרט מחצית מדמי ההצלחה שיקבל אם תאושר בנייה בשטחי חוות שלם שבדרום תל אביב. לדבריו, הוא הסכים לכך משום שהיה ברור שללא תמיכתו של אולמרט - שהיה שר התמ"ת והממונה על המינהל - לא ניתן יהיה להשיג את הסכמת המינהל. בעבר העיד ש"ד, כי הובטחו לו 500 דולר בגין כל יחידת דיור שתאושר בפרויקט, כך שמדובר בהבטחה למיליוני דולרים.

מאמציה של הזרע עלו בתוהו, שכן הוועדה קבעה שבאזור יוקם פארק בלבד. הזרע ביקשה לערער, אך הערעור לא הוגש וש"ד הסביר מדוע: "נפגשתי עם אולמרט והוא אמר לי שהוא מצטער מאוד, אבל הוא נכשל ואינו יכול להמשיך לטפל בנושא. הוא אמר שראש הממשלה שרון פנה לאולמרט וביקש ממנו להפסיק ללחוץ לבנייה בפארק. אולמרט אמר שלשרון יש אינטרסים משלו, אבל הוא לא יכול להיכנס לזה. הוא אמר שהוא ימשיך לעזור לי בנוגע לחוות מבחור ולחוות יבור". לדברי ש"ד, קודם לכן בחנו הוא ואולמרט את האפשרות להביא לממשלה הצעה לפיה פארק איילון לא יאושר באמצעות הולנת"ע, אלא כפרויקט מיוחד בו תיכלל בנייה, כאשר היזמים יחויבו להפריש אחוזים מסוימים להקמת הפארק ואחזקתו. לדברי ש"ד, דובר על כך שגוף פוליטי זה או אחר יקבל 250,000 דולר כתרומה עבור תרומתו של אולמרט לקידום ענייניה של הזרע.

בנושא חוות מבחור שליד קרית-גת העיד ש"ד, כי מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל דאז, יעקב אפרתי, היה מוכן לתמוך בהארכת חוזה החכירה של חברת הזרע. ואולם, מאחר שהדרג המקצועי במינהל התנגד לכך בתוקף, הציע אפרתי לחברת הזרע להביא את הנושא להכרעתו של אולמרט. הזרע פנתה בנושא רשמית לאפרתי וכן לאולמרט (דרך עו"ד אורי מסר, אשר העביר הערות שאולמרט ביקש להוסיף למכתב). לאחר מכן כינס אולמרט ישיבה בנושא, לבקשתו של ש"ד, ואחריה הבטיחו לו מסר ושולה זקן שאולמרט יביא להארכת החוזה – כפי שאכן נעשה. משמעות הדבר הייתה פיצוי כספי ניכר לש"ד על העברת שטח החווה לקריית-גת.

לדברי ש"ד, מי שהחל את הפעילות לטובת חברת תעשיות המלח של דני דנקנר היה מאיר רבין, ללא ידיעתו. רבין עידכן אותו רק בדיעבד, תחילה הגיב ש"ד בכעס רב ובחוסר אמון, אך בסופו של דבר אכן העביר דנקנר לחברת ש.א.ד של ש"ד 250,000 דולר ועוד 200,000 שקל. חלק מסכום זה הועבר לבקשתו של רבין לאחד מדודיו, עוד 250,000 שקל נטל רבין כדי לשלם ליעקב אפרתי, והיתרה – כ-700,000 שקל ברוטו – נותרה בידי ש"ד. תמיכתו של אפרתי הייתה חשובה מאוד לצורך השגת הסכמתו של המינהל להפשיר לבנייה את קרקעותיה של תעשיות מלח בעתלית ובאילת, הסביר ש"ד.