ביהמ"ש: לא כל הפרעה לתנועה היא עבירה

"אכן היה בהתנהלות המשיבים מימד של הפרעה מסוימת לתנועה, אך זו הייתה נסבלת ולתקופת זמן קצרה בלבד. אינני רואה עין בעין עם המאשימה כי כל הפרעה לתנועה, גם כזו שמוגדרת נסבלת, הגורמת לאי-נוחות בלבד, כפגיעה בסדרי התנועה שנותנת יסוד סביר לחשש כי המשיבים יפרו את השלום".

כך אומר (24.10.12) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ג'ורג' קרא, בדחותו את ערעורה של המדינה על זיכוים של שישה מפגינים מעבירה של התקהלות אסורה. השישה שיבשו את התנועה בפברואר 2008, כאשר חסמו כבישים בתל אביב במחאה על הכיבוש.

קרא דן בשאלת האיזון בין חופש הביטוי לבין השמירה על הסדר הציבורי. לדבריו, במקרה הנדון מעשיהם של השישה לא הגיעו לכדי חסימת נתיב תחבורה והתהלוכה לא לוותה במעשי אלימות, התפרעות או התלהמות. היא התקיימה שלא בשעות העומס ונערכה זמן קצר בלבד, ולאור כל הנסיבות לא היה חשש סביר כלשהו שהמפגינים יפגעו בשלום הציבור.

הנשיאה דבורה ברלינר הוסיפה, כי הסוגייה המרכזית בתיק - בניגוד לדעתה של המדינה - אכן הייתה שאלת האיזון. היא מעירה, כי המדינה יכלה להעמיד לדין את השישה על אי-ציות להוראות שוטר או על הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אך לא עשתה זאת. עוד מעירה ברלינר, כי המדינה יכולה לבוא בטענות רק אל עצמה בנוגע לניסוח כתב האישום, כאשר ייחסה בו למפגינים התקהלות לשם ביצוע עבירה.

עם זאת, ברלינר מעירה שלא היה מקום ל"ראש הקטן" בו נקטו המפגינים, כאשר לא ביקשו רישיון להפגנה משום שלא ידעו בוודאות שמספרם יעלה על 50 - המינימום המחייב רישיון. לדעת ברלינר, "דרך המלך צריכה להיות בקשת רישיון, מקום שברור כי יהיו כמה עשרות אנשים. בקשת הרישיון תאפשר למשטרה להיערך מראש להפרעה בתנועה ותצמצם את נזקי הציבור כתוצאה מכך. אם בדיעבד יתברר כי המספר קטן יותר - לא ייגרם כל נזק לבעלי הרישיון".