הוא אמר לי מילה לא יפה

"לא נורא, הוא עוד ילמד להכין שטרות" - זהו העלבון הנורא שהטיח עורך דין אחד בחברו ואשר הביא להעמידו לדין משמעתי. נכון שאותו עורך דין זוכה בבית הדין הארצי של הלשכה, אך המקרה הזה מעורר את השאלה האם הליכי המשמעת לא הולכים הרבה יותר מדי רחוק.

עו"ד יוסי נקר, אשר יוצג בהליך בידי עו"ד נסים חורי, ייצג זוג שרכשו דירה מזוג שיוצג בידי עו"ד דניאל אפרת. בעקבות מחלוקת בין הצדדים, הם פנו לשופט בדימוס פרופ' דב ביין, אשר הציע מנגנון ליישוב המחלוקת. עורכי הדין אמורים היו להיפגש בנובמבר 2005 במשרדו של ביין, כאשר אפרת יביא את שטרי המכר ונקר יביא את הצ'ק הבנקאי. אלא שאז התברר, שהשטרות שהביא אפרת לא היו תקינים, העסקה התעכבה בשלוש שעות - ובשל שינוי בשער הדולר, נגרם ללקוחותיו של נקר נזק של 4,000 שקל.

כאשר התלוננו דווקא לקוחותיו של אפרת ודרשו פיצוי על איחור בתשלום, שלח נקר מכתב ודוא"ל לביין ובהם התייחס בלגלוג לאפרת כמי שאינו יודע להכין שטרות. על-רקע זה הוגשה הקובלנה המשמעתית נגדו, וזאת למרות שבית משפט השלום קבע שמחדל מצידו של אפרת גרם לקונים נזק. בית הדין המחוזי הרשיע את נקר, אך בית הדין הארצי (עוה"ד נחמן ברטוב, ציפורה פאליק ומרים קסיס) זיכה אותו (18.10.12) פה אחד.

"סגנון הדברים העולה ממכתביו של הנאשם", כתבה קסיס, "רחוק מאוד מהסטנדרט המקובל בקהל הפרקליטים וחורג מכל אמת מידה של סבירות. לעלבונותיו לא תיתכן כל רלוונטיות ויש דרך ויש אופן בה ראוי לבצע פנייה לחבר למקצוע". ואולם, היא אומרת, שורת מחדליו של אפרת אינן מעידות על התנהלות חברית מצידו וייתכן שהן אף מעידות על חוסר נסיונו, אליו התייחס נקר בדברי הלגלוג שלו - ולכן יש לזכות את נקר.

פאליק הייתה קיצונית עוד יותר, ולדבריה נקר עשה חסד עם אפרת ובדבריו אין כל עלבון. הוא כתב את הדברים לביין ולא ללקוחותיו של אפרת, ייחס לו חוסר ניסיון שניתן לריפוי עם הזמן, ואת אמירותיו ניתן לפרש כדברי עידוד ולא כעלבון ציני. "אני רואה בדרך התבטאות זו לשון מאופקת ונימוסית בנסיבות העניין" ומילוי חובתו של נקר להגן על האינטרסים של לקוחותיו, הוסיפה פאליק.

השאלה שלנו, כפי שכבר הוצגה בראשית הדברים, היא מדוע בכלל חשבה הלשכה שמדובר בעבירה אתית. האם עורכי הדין אמורים לדבר אך ורק בלשון הלקוחה מבית מדרשה של חנה בבלי? האם מצפים מהם להבליג בכל מאת האחוזים כאשר לדעתם הם או לקוחותיהם נפגעים? ומה לגבי לשון פוגענית של שופטים - להם מותר? במבט מן הצד נראה, כי ראוי שגופי האתיקה יתחילו לחיות בתוך עמם ובתוך המציאות של 2012 ויעסקו בעלבונות אמיתיים ובמה שבאמת פוגע במקצוע - ייצוג רשלני, חובבנות, לעיתים אפילו שרלטנות - ולא בענייני גן ילדים בנוסח "הוא אמר לי מילה לא יפה".