העברת בית"ר ירושלים לידיו של אלי טביב מתקדמת לאט אבל בטוח. יורם זמיר ונועם פורר, עורכי הדין של הרוכש הפוטנציאלי, נפגשו הערב (חמישי) עם פרקליטו של הבעלים הנוכחי ארקדי גאידמק, עו"ד ישראל שלו, על מנת לסגור את "הקצוות האחרונים" כהגדרת הצדדים, אך בסופו של דבר עדיין אין סיכום בין כולם.
שני הצדדים הגדירו את הפגישה כטובה מאוד. עורך דינו של אלי טביב אמר לאתר ערוץ הספורט: "יש רצון טוב, אך עדיין אין סיכום רשמי. המגעים יימשכו בשבוע הבא". מבחינת נציגיו של ארקדי גאידמק, הפגישה הבאה תהיה מכרעת.
בבירה חשבו כי הנושא ייסגר כבר אתמול, אולם נראה שתתקיים פגישה אחת נוספת, אולי אף שתיים כאלה, עד להעברת טיוטות החוזה הסופיות. אולם התחושה בבית"ר היא שבכל מקרה מדובר רק בשאלה. של זמן עד שטביב יהפוך לבעלים הרשמי. "לא מאמינים שהיום הדברים ייסגרו, על אף שהמספרים ידועים, טביב מודע לסוגיית הצינון על פי התקנון ושלא יוכל להיות הבעלים כבר מעכשיו. אין פה טריקים ולא יהיו פה תרגילים", אמרו נציגיו של טביב.
קוזוקין עשוי לפתוח בסכנין
שלוש שנים ועשרה ימים עברו מאז הפעם האחרונה ששמואל קוזוקין פתח בהרכב של בית"ר ירושלים. השחקן, שעבר פעמיים ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת בברכו הימנית, לא ויתר על החלום ובשבת, כך נראה על פי האימונים האחרונים, הוא יפתח בהרכב של אלי כהן במשחק מול בני סכנין בדוחא.
"שבועיים לפני סיום ההעברות הוא רצה לעזוב כדי לקבל דקות משמעותיות בקבוצה אחרת, אבל בסופו של דבר הוא הבין שהוא יקבל את ההזדמנות בבית"ר", אמר גורם במועדון. אחד השחקנים הקרובים לקוזוקין סיפר: "מעטים השחקנים שהיו חוזרים ממה שהוא עבר ולכן זה יהיה מרגש אם יפתח".
עד עכשיו קוזוקין קיבל כמה דקות בליגה, ובאימונים הוא נראה לא רע למרות החלודה. אלי כהן מתלבט בינו לבין ברק משה לצידו של דריו פרננדס, אבל השחקנים חושבים שקוזוקין הוא הפיתרון במשחק אגרסיבי שאמור להיות בדוחא.
כפי שפורסם אתמול כאן באתר, המשטרה הודיעה לבית"ר ירושלים שאוהדיה יוכלו להכניס דגלי ישראל לאיצטדיון דוחא. מגפונים יישארו מחוץ לתחום מחשש לקריאות גזעניות שילהיטו את האווירה, כמו גם המוטות שמחזיקים את הדגלים. הקבוצה תצא למלון בטבריה כבר ביום שישי ותגיע למגרש בדרך עוקפת ובחסות המשטרה. כך יעשו גם האוטובוסים שיסיעו את אוהדי בית"ר, כדי לא לקחת סיכונים מיותרים וכדי למנוע חיכוכים בין מחנות האוהדים.
ייתכן שרבים בחרו בהן בראש ובראשונה מתוך תחושת שייכות מגזרית, ולא מתוך הסכמה אידיאולוגית 
