עופר נמרודי - בעל השליטה במעריב (יחד עם אביו), הגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה כנגד רשות השידור, הפרשן המשפטי משה הנגבי והעיתונאית רבקה נוימן, על סכום של 10 מיליון ש"ח.
התביעה הוגשה באמצעות עו"ד דן אבי-יצחק. בית המשפט מתבקש לחייבם בסכום זה, כתשלום פיצויים כלליים, פיצויים עונשיים ובגין פגיעה בשמו.
התביעה מתייחסת במיוחד לפרסום ביום 13.9.01 במהדורת מבט של ערוץ 1, שבה נאמר, בין היתר כי הושגה עיסקת טיעון שרכיביה יהיו:
- נמרודי מסכים לעיסקת טיעון במהלכה יורשע ועונשו יהא שלוש שנות מאסר;
- נמרודי מודה במתן שוחד;
- נמרודי מודה בהדחת עדים ושיבוש מהלכי חקירה באמצעות אביגדור קהלני וכמה ניצבים במשטרה.
לטענת נמרודי, הפרסום כוזב מתחילתו ועד סופו, וכך גם פרשנותו של משה הנגבי, שחזר על הפרסום, נתן לו גושפנקא בדבריו. יתירה מכך, טוען נמרודי: בהליכים שעודם מתקיימים בבית המשפט המחוזי בתל אביב - בכתב האישום שהוגש נגדו, מופרכים אישומי המדינה, אחד אחד. אי לכך, הפרסום שנעשה מציגו כמי שביצע בכל זאת עבירות וכמי שהאישומים נגדו מוכחים בבית המשפט - דבר שאינו נכון.
בתביעה נטען, כי הדברים שפורסמו לא היו ולא נבראו, וכל כולם נועדו לפגוע בנמרודי ולהציגו כמי שהודה בעבירות שלא ביצע. הנתבעים, נטען, פרסמו את המידע כביכול, למרות הכחשות התובע ולמרות שהוזהרו לא לעשות כן.
נמרודי, נטען, הוצג בפרסום כמי שעושה עתה עיסקת 'מסחרה' עם התביעה, וכי מניעי עיסקה זו הינם נפסדים, פסולים ומגונים.
עו"ד אבי-יצחק כותב, כי "התובע לא הסכים מעולם, לא עלה מעולם על דעתו להסכים ולא יסכים לעולם שיוטל עליו עונש של שלוש שנות מאסר. מדובר בשקר ובעלילת דברים". באשר לפרסום כאילו הסכים להודות בעבירה של הדחת עדים, הוא טוען: "התובע לא הודה מעולם, לא הסכים מעולם להודות, לא עלה על דעתו להודות ולא יודה בעבירות כלשהן של הדחת עדים, לא עדי המדינה העיקריים בתיק הפלילי, רפי פרידן ויגאל תם, ולא שום עד אחר".
באשר לפרסום כאילו הסכים נמרודי להודות בעבירות של מתן שוחד, קובע אבי-יצחק: "מדובר בשקר ובעלילת דברים. התובע לא הודה מעולם, לא הסכים להודות, לא עלה על דעתו מעולם להודות, ולא יודה בעבירות כל שהן של מתן שוחד".
באשר לפרסום כאילו הסכים נמרודי להודות בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, בכך שניסה לדלות מידע אודות החקירה נגדו מהשר לביטחון פנים דאז אביגדור קהלני ומקציני משטרה בכירים (הכוונה לניצבים רז, יצחקי וסדבון), קובע אבי-יצחק: "כל הדברים הללו הם כוזבים. התובע לא הודה מעולם, לא הסכים מעולם להודות, לא עלה על דעתו מעולם להודות ולא יודה בעבירות כל שהן של שיבוש הליכי משפט הקשורות בקשר כלשהוא לניסיון כביכול, לדלות מידע, או לדליית מידע, כביכול, אודות החקירה נגדו מהשר לביטחון פנים דאז מר אביגדור קהלני, ומקציני משטרה בכירים".
באשר למעורבותו של משה נגבי בפרסום, קובע אבי-יצחק בתביעה: "'כיכובו' של הנתבע 2 בפרסומים נשוא התביעה, כמו גם פעולותיו להבאת הפרסומים ולביצועם - והכל במסווה של הופעה 'תמימה', כביכול, של 'פרשן' - כל זאת שעה שעניינו האישי והמשטמה בלימו ואיבתו של הנתבע 2 אל התובע עקב פיטוריו של הנתבע 2 לפני חודשים אחדים מעבודתו כפרשן משפטי בעיתון מעריב, שהינו בבעלות חברה ציבורית הנשלטת על-ידי התובע ואביו, הינם בבחינת מן המפורסמות שאינן צריכות ראייה והם מעידים כמאה עדים על הזדון וחוסר תום הלב שבפרסומים נשוא התביעה כמו גם על אופיים החמור והשערורייתי".
קישורים
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
