טענותיהם של לא מעט אזרחים על כך שכלי התקשורת משחקים ליד האויב ומכווינים אותו בכל הקשור למקום נפילת הטילים, אמירות שיש בהן כדי להכווין אותו כדי לאכן את מטרותיו טוב יותר, אינן עולות בקנה אחד עם הנחיות הצנזורה הצבאית.
הצנזורה הצבאית, שהיא הגוף הצבאי המוסמך לקבוע מה אסור ומה מותר לפרסם, הציבה לכלי התקשורת הנחיות ברורות. עיון ב
הנחיות המלאות מלמד כי כלי התקשורת כולם די עומדים במה שנקבע להם וחריגות מהנחיות אלה נדירות.
גם הצנזורה הצבאית מסכימה שהצד השני עושה שימוש בדיווחי התקשורת הישראלית על-מנת לבחון את מרחב הפגיעה ביישובים הישראלים ורמתו.
הבה נסביר מה מותר ומה אסור:
האם מותר לדווח על מקום הנפילה המדויק?
כן, אך באישור צנזורה בלבד. הצנזורה בדרך כלל מתירה פרסום מאוחר יותר, כזה הנמסר רק לאחר שחוליות הטרור חוסלו או עזבו את השטח. היא אינה מתירה דיווח מאוחר בשעות שאחרי הנפילה כאשר הירי מתבצע לישובים קטנים. דיווח על פגיעה במתקן אסטרטגי או בבסיס צבאי אסור בכל מקרה.
מה באשר לנפילות בים?
כדי לא לאפשר לאויב לצודד חזרה לכיוון היבשה, לא מאושר לדווח על נפילות בים.
האם יש אמת בכך שלא מדווחים בתקשורת על ביקורי אח"מים בדרום?
אכן. הצנזורה מאפלת ביקורי בכירים בדרום מחשש להלימה שנמצאת בין ביקורי הבכירים לירי הקסאמים. כלומר, בצבא מאמינים שדיווח על ביקור של אח"ם בבאר שבע, למשל, יביא לירי אל העיר. לא ברור עד כמה יש לקביעה זו אחיזה במציאות.
האם מותר לצלם רקטות בעת מעופן באוויר?
כן, כל עוד הרקע הוא שמיים. הצנזורה אינה מאשרת צילום תמונות פנורמיות בעת אזעקה או לאחר פגיעה.
הנחיות נוספות של הצנזורה עוסקות בפרסום תמונות של רקטות, ברקטות שלא התפוצצו, בהוצאת אזרחים להתרעננות ובנושאים נוספים.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
