"מצפה אני ליום בו תבוא הפרקליטות לאולמנו ותאמר, הנה מה שעשינו בצוותא עם המשטרה כדי לצמצם מחדלי חקירה, הנה לקחים שהפקנו מתיקים אלה ואלה. האם מוגזם לייחל לכך?". כך שואל רטורית שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין.

הדברים נאמרו בשולי פסק דין, בו דחה בית המשפט העליון את ערעורו של אב שביצע עבירות מין בבתו כאשר הייתה בת 13 ונדון ל-13 שנות מאסר. השופטת דפנה ברק-ארז, שכתבה את חוות הדעת העיקרית, עומדת על מחדלי החקירה החמורים שהתגלו בתיק זה, ואשר לא מנעו את ההרשעה בשל קיומן של ראיות נוספות:

"ההיבט המטריד ביותר בתיק שבפנינו, ולצערנו זו אינה תופעה נדירה, הוא מחדלי החקירה המשטרתיים. בתיק כמו זה שבפנינו - תיק של עבירת מין שבו הוגשה התלונה בסמוך למועד ההתרחשות הרלוונטי - היה צריך להיות מקום של כבוד לבדיקות פורנסיות של ממצאים שנאספו מגופה של המתלוננת. והנה, היבט זה של החקירה הוזנח באופן מקומם. הדגימות על המטושים נלקחו מגופה של המתלוננת באופן לא מקצועי, בכמויות לא מספיקות, ומכל מקום לא שומרו כהלכה. ממצאים שנאספו בזירה לא הופרדו זה מזה. מעבר לכך, גם בדיקת ה-דנ"א שנערכה לא נמסרה למערער במועד.

"...במישור המערכתי הדברים הם מטרידים ביותר. תקלות מסוג זה עלולות להקשות על ירידה לחקר האמת בתיקים אחרים. ניתן להוסיף, שממצאים פורנסיים מסוג זה יכולים לקצר את ההליכים המשפטיים, ובכל מקרה, לסלק תחושות של אי-אמון בקביעות שיפוטיות בקרב אנשים הקשורים למעורבים בהליך במעגלים חברתיים או משפחתיים רחבים יותר".

רובינשטיין מצטט מדברים שכתב בפסקי דין קודמים על מחדלי חקירה ועל כך ש"לעיתים חש אני כי קולנו בהקשר זה קורא במדבר". הוא מזכיר, כי כבר שאל לאחרונה "האין ראוי למשטרה ולפרקליטות להפיק שוב ושוב לקחים לעניין הדרכה ופיקוח על חקירות?" - ועדיין לא ניתנה תשובה מספקת. השופט יורם דנציגר הצטרף לדברים.