המדינה נגד ההסדר בתביעה בנוגע לכור

המדינה מתנגדת להסכם הפשרה שגובש בתביעה הייצוגית שהוגשה נגד קבוצת אי.די.בי ומנהליה, בנוגע להנפקת זכויות של חברת כור בנובמבר-דצמבר 2008. לטענת הפרקליטות, ההסדר אינו מפצה את הנפגעים וחלק ניכר ממנו לא יבוא מכיסיהם של מי שפגעו בציבור.

תביעתו של יעקב סבו הוגשה נגד דיסקונט השקעות ובכיריה, ובראשם נוחי דנקנר, אבי פישר, צבי לבנת, יצחק מנור, אבי אראל וחיים גבריאלי. סבו טען לקיפוח בעלי מניות המיעוט בכור וביקש לפצותם ב-272 מיליון שקל, או לחלופין - ב-73 מיליון שקל. על-פי הסכם הפשרה, דסק"ש תעמיד 18 מיליון שקל לטובת הציבור בכללותו, באמצעות סיוע לאוכלוסיות חלשות בפריפריה וכן לבעלי צרכים מיוחדים. בעלי המניות מן הציבור בכור לא יקבלו פיצוי כלשהו, התביעה נגד נושאי המשרה תידחה, סבו יקבל 750,000 שקל, ועו"ד רון דרור המייצג אותו יקבל 3.24 מיליון שקל.

הנפגעים אינם מפוצים כלל

היועץ המשפטי לממשלה התייחס להצעה באמצעות עו"ד ליאב וינבאום, מנהל המחלקה המסחרית בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי). הוא מצביע על שני כשלים מרכזיים שנפלו לטעמו בהסדר:

• בעלי המניות מן הציבור בכור לא יקבלו דבר, למרות שהם מי שנפגעו מהנפקת הזכויות. לדעת היועץ המשפטי, אין בעיה לאתר את חברי הקבוצה ולכן הם שצריכים לקבל את הפיצוי, ולא הציבור בכללותו. "ייתכן שיהיה צורך להבחין לעניין הפיצוי בין חברי קבוצה שמימשו את הזכויות שהונפקו, בין חברי קבוצה שמכרו את הזכויות שהונפקו, ובין חברי קבוצה שרכשו זכויות נוספות. אך אבחנה כזו אינה הופכת את הפיצוי ללא 'מעשי'. לכל היותר, מדובר בפשרה מורכבת. גם זיהוי חברי הקבוצה אינו בעייתי", אומר וינבאום.

הוא מוסיף: "לא ניתן להתעלם מהא-סימטריה שבהסדר הפשרה: בעוד שחברי הקבוצה אינם מקבלים דבר במסגרת ההסדר, נציגי הקבוצה שנפגעה לכאורה ממעשי המשיבים זוכים לפיצוי משמעותי ביותר בהיקף של מיליוני שקלים מדסקש. מצב דברים זה, בו התגמול הניתן למבקש ולעורך דינו בתובענה ייצוגית אינו פרופורציונלי לפיצוי הניתן לחברי הקבוצה, חותר תחת מושכלות היסוד של מוסד התובענה הייצוגית ומעוות את התמריצים שבבסיסו. בענייננו, לא זו בלבד שלא ניתן להצביע על תגמול פרופורציונלי כאמור, אלא שהנפגעים אינם מפוצים כלל".

דסק"ש פודה את נושאי המשרה

• בפיצוי תישא דסק"ש לבדה, למרות שהיא הייתה רק הפלטפורמה לפעולות הפגומות של נושאי המשרה בה. יתרה מזו: 25% ממניות דסק"ש מוחזקות בידי הציבור, ומכאן שהציבור יממן רבע מסכום הפשרה - בעוד נושאי המשרה יוצאים פטורים בלא כלום ואף מקבלים חסינות מפני תביעות עתידיות. ספק אם בית המשפט היה קובע שעילות התביעה נגד נושאי המשרה הן חלשות, ולפיכך אין מקום לדחיית התביעה נגדם, טוען וינבאום.

לדבריו, "לעמדת היועץ המשפטי לממשלה מבנה הפשרה מעלה חשש כי התביעה נגד הדירקטורים ובעלי השליטה נדחית לא משום שהתביעה אינה טובה לגישת המבקש, אלא משום שבמסגרת הפשרה דסק"ש מבקשת 'לפדות' - על חשבונה - גם את הטענות נגדם. לכן היועץ המשפטי לממשלה סבור כי מדובר בפשרה בעייתית".

וינבאום מסכם באומרו: "במקרה הנוכחי ניתן לומר באופן חד-משמעי כי מדובר בפשרה 'רעה' מבחינת הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שהקבוצה הייתה אמורה לקבל אילו בית המשפט הנכבד היה מכריע בתובענה הייצוגית, וכי הפשרה אינה משקפת באופן ראוי את הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול ההליך אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה. הסיבה לכך היא שהפשרה אינה מטיבה עם חברי הקבוצה בשום דרך", ואף מרעה את מצבם שכן הם לא יוכלו להגיש תביעות בעתיד.